בראשית פרק מ"ה-סיכום we are family
זהו, נגמרו המבחנים, נגמרו הנקמות והתחמונים, המעגל נסגר, נעשה פה קלוז'ר. נראה שהבהרתי שעכשיו הכל טוב.. טוב... כמעט הכל טוב.
ברוכים הבאים לפרק מ"ה, הפרק שמחזיר את הגלגל לאחור והופך משפחה מפורקת, שאיבדה את אח שלה בגלל קנאה מטורפת, בגלל שמלה (טוב, כותונת, למה להיות קטנוניים) למשפחה מאוחדת (כמעט) עם Happy End.
בפסוק הראשון יוסף נשבר, אחרי נאום חוצב הלבבות שנשא יהודה "וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי" (פס' א) ולמה?
כדי שסוף סוף יגלה את האמת לבני משפחתו. רגיש מאוד יוסף שלנו. זו לא הפעם הראשונה בסיפורנו ש"וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה"(פס' ב) בקושי נוגבו הדמעות האחים עדיין לא יודעים כלום אבל יוסף חותר ישר למטרה "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף"(פס' ג) וכדי להבהיר מה הכי חשוב לו, הוא שואל את אחיו "הַעוֹד אָבִי חָי"(שם) האחים לא מצליחים לענות "וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו" (פס' ג ),
בכל זאת זה הדבר האחרון שהם ציפו לו.
יוסף מדבר בצורה מאוד שוקלה "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. " (פס' ד-ה) כלומר, הוא כן מזכיר את המכירה, אך לפי פסוקים אלה, הוא לא נוטר טינה, הרי הגענו לרגע הזה וה' עשה הכל כדי שאני אהיה המציל והמושיע שלכם.
יוסף מתחיל בנאום די ארוך, שנחלק אותו לשני חלקים.
בחלק הראשון פסוקים ו-ח וכך הוא אומר לאחיו:
"כִּי-זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ; וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים, אֲשֶׁר אֵין-חָרִישׁ וְקָצִיר. וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. וְעַתָּה, לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם".
הוא מכין אותם שהרעב הולך להמשיך עוד חמש שנים ואני פה כי ה' של אותי כדי לדאוג לכם ולכל צרכיכם, ולא רק לכם, פרעה מינה אותי שאדאג לכל מצרים.
בחלק השני יוסף מתמקד באביו האהוב יעקב/ישראל :
מַהֲרוּ, וַעֲלוּ אֶל-אָבִי, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף, שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל-מִצְרָיִם; רְדָה אֵלַי, אַל-תַּעֲמֹד. וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ-גֹּשֶׁן, וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי--אַתָּה, וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ; וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ, וְכָל-אֲשֶׁר-לָךְ. וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם, כִּי-עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב: פֶּן-תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ, וְכָל-אֲשֶׁר-לָךְ. וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת, וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין: כִּי-פִי, הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם. וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי, אֶת-כָּל-כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם, וְאֵת, כָּל-אֲשֶׁר רְאִיתֶם; וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-אָבִי, הֵנָּה. (פס' ט-יג)
בחלק זה יוסף מבקש לדאוג לאביו. הוא מבקש להוריד אותו למצרים, לשכן אותו ואת אחיו בארץ גושן, עם הבטחה שיוסף ידאג לכל הצרכים שלו ושל אחיו. הוא מבקש מאחיו להדגיש בפני יעקב את הכבוד הרב ואת מעמדו הגבוה של יוסף בארץ מצרים.
שמסיים יוסף הוא "וַיִּפֹּל עַל-צַוְּארֵי בִנְיָמִן-אָחִיו, וַיֵּבְךְּ; וּבִנְיָמִן--בָּכָה, עַל-צַוָּארָיו. וַיְנַשֵּׁק לְכָל-אֶחָיו, וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם" (פס' יד-טו) יופי של סולחה יש לנו פה. ובכלל, הבכי מרגיש יותר כמו גיז'דור, כי את הבכי הזה שומעים כל כך חזק עד ש "וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה" כל בית פרעה שומעים אותו.
הידיעה על השיחה ועל האיחוד המרגש הגיעה עד לאזני פרעה והוא, כמו יוסף, הולך ישר לתכל'ס
"טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן. וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם, וּבֹאוּ אֵלָי; וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ, אֶת-חֵלֶב הָאָרֶץ. וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ: קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת, לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם, וּנְשָׂאתֶם אֶת-אֲבִיכֶם, וּבָאתֶם. וְעֵינְכֶם, אַל-תָּחֹס עַל-כְּלֵיכֶם: כִּי-טוּב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, לָכֶם הוּא. " (פס' יז-כ ) או מילים אחרות, צאו מפה מהר, לכו לאבא שלכם ותביאו את כל הציוד, הפקלאות שלכם, לפה ותחיו כאן על חשבוני במצרים, כי משפחה של יוסף היא משפחה שלי. יוסף מביא עגלות כדי להביא את הציוד ומחלק מתנות לפני החזרה ארצה. לכל האחים נתן חליפת שמלה ולבנימין (עוד פעם אח מועדף?) הוא נתן שלוש מאות שקל כסף וחמש חליפות שמלות.
יוסף ממשיך בפינוק ושולח עשר חמורים עמוסים בכל טוב מצרים ועשר אתונות מלאות בתבואה ואוכל.
הם יוצאים לדרך אבל יוסף מבקש מהם רק דבר אחד "אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ." (פס' כד) ומה זאת אומרת?
לפי רבי אברהם אבן עזרא "שיכעוס איש על אחיו בעבור מכירתו" כלומר, שלא ישחקו במי אשם יותר על מכירתו.
האחים מגיעים לאביהם ומספרים בהתרגשות "עוֹד יוֹסֵף חַי, וְכִי-הוּא מֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם;" (פס' כו) לא ידוע האם ההתרגשות שלהם נובעת משמחה, מפחד או מכל רגש אחר, אבל יעקב? הוא בשלו, "כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם" (שם). האחים מספרים לו את כל מה שקרה במצרים ויעקב, שרואה את כל העגלות ששלח יוסף (רק שכחו להזכיר שזו היתה בקשתו/דרישותו של פרעה)" וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם"(פס' כז)
רש"י: שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו, כלומר שאחרי שנים רבות שהשכינה (רוח אלוהים) לא שרתה בו עכשיו כשידוע שיוסף חי המועקה השתחררה.
ובלי לחשוב יותר מדי (על פי הגישה המסורתית בירידתו למצרים בעצם מקיים הלכה למעשה ומגשים יעקב את ברית בין הבתרים). יעקב אוסף את עצמו ואומר "עוֹד-יוֹסֵף בְּנִי, חָי; אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ, בְּטֶרֶם אָמוּת. (פס' כח)
זהו. נגמרו כל פרקי/ סיפורי יוסף בתוכנית הלימודים שלכם. בפועל, נשארו עוד חמישה פרקים. ממליץ לכם להסתכל פעם שיש לכם זמן.
שמתם לב ש…:
עוד אבי חי נשמע כמו אני רוצה את אבא שלי עכשיו. הגעגועים של יוסף עזים כל כך, אז למה הוא התעלל כל כך באחים? ובכלל, חלק גדול מהנאום של יהודה עוסק במצבו הרעוע של יעקב.
מי פה הדומיננטי? יוסף לא מפסיק לדבר (כמו בתקופה שהיה נער). שימו לב כמה מדברים כל שאר האחים.
כל סיפורי יוסף סובבים על אותו ציר, בני האדם מתנהלים בחייהם, בטוחים שהם האחראים על הכל, אבל מסתבר שהכל זה מן אללה, והוא זה שמנווט את כל הסיפור.