תנ"ך אורט יד לבוביץ' תשפ"א

קשה להתחיל ללמוד פרק כזה בלי להתייחס לחדשות. אמנם לא מדובר בדרך כלל  בחברה היהודית, אלא דווקא בחברה הערבית החיה לצידנו, אך בשנה האחרונה, נרצחו יותר ממאה בני אדם עקב נקמות/גאולות דם.
הדיון על אירועים אלה ער מאוד, הן בחברה הערבית והן בחברה היהודית, אך באופן כללי ולפני שבכלל נצלול ללמוד את הפרק כדאי שנתעכב על מושג אחד והוא "כוונה תחילה".

נגיד, רק בשביל הדוגמא, שאני רואה משחק כדורגל. מדובר במשחק על אליפות. אני יושב במרפסת עם המבורגר ביד אחת ובקבוק קולה (מזכוכית וכן הפרט הזה חשוב) ביד השניה, וכל זאת כדי שתהיה לי הזכות לצעוק על השחקנים שהם לא בכושר. ואז, משום מקום, בניגוד גמור לכל מה שקרה במשחק, אני אזרוק את בקבוק הזכוכית והוא יפול למטה, בדיוק על הראש של השכן המעצבן מקומה שבע שהיה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. איום ונורא נכון ?
אבל מה אם אני אגיד שבמקום המשחק שלי יש לילה ארוך מדי של קריוקי אצלו בדירה וכשאני מבקש ממנו להפסיק כי הילדים שלי ישנים מתחילה אלימות פיזית שנגמרת (שלא נדע) במוות?

האם יש הבדל בין שני הסיפורים?
בוודאי. המקרה הראשון הוא איום ונורא, אך הוא רצח בשוגג שלא הייתה שום כוונה תחילה לפגוע בשכן. לעומת זאת, בסיפור השני, האלימות התחילה בידיעה שאנחנו יודעים איך אלימות מתחילה אבל בחיים לא יודעים איך היא נגמרת, כלומר הרצח בוצע במזיד.

נתחיל בקריאה.

 האל מבקש ממשה שכאשר בני ישראל יכנסו לארץ המובטחת עליהם
"קְרִיתֶם לָכֶם עָרִים, עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם; וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ, מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. (פס' יא)  כלומר, עליהם להקים ערי מקלט שכל מי שפגע בשוגג, ולא בכוונה תחילה, יוכל לברוח לשם ולהינצל "מִגֹּאֵל; וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ, עַד-עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט. (פס' יב) כמובן, עד אשר יהיה משפט.

האל מבקש שיבנו שש ערי מקלט. שלוש בעבר הירדן המזרחי ועוד שלוש בעבר הירדן המערבי, ונשאלת למה? הרי בעבר הירדן המזרחי יחיו בסך הכל רק שניים וחצי שבטים ובצד השני יחיו להם בנחת תשעה שבטים. החלוקה לא הגיונית.

רש"י מפרש: אַעַ"פִּ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן תִּשְׁעָה שְׁבָטִים וְכָאן אֵינָן אֶלָּא שְׁנַיִם וָחֵצִי, הִשְׁוָה מִנְיַן עָרֵי הַמִּקְלָט שֶׁלָּהֶם, מִשּׁוּם דִּבְגִלְעָד נְפִישֵׁי רוֹצְחִים.

וכך חברים יוצרים סטיגמות, אפשר גם שהסיבה היא פשוטה יותר, אדם שרצח בשוגג ופוחד מנקמה יברח הכי רחוק שהוא יכול, ולכן יברח לגדה המזרחית של הירדן.

ומי יכול להיכנס לשם? קודם כל כולם (עד שהוכח שנרצח בשוגג) 
כל אחד אפילו הגרים. התנ"ך מסכם זאת "כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה." (פס' טו) מכאן מפרט הסופר המקראי (פס' טז-כא ) מהו רצח במזיד (כלומר בכוונה תחילה) ומהו הדין והנה הפירוט:
א.מי שרצח אדם אחר בכלי ברזל-מות יומת.

ב. אדם שזורק אבן על רעהו (שד"ל מסביר: כל עוד יכול לתפוס ביד אחת את
     האבן שאין חשש שמא רק דחק את האבן ואז זהו מקרה אחרי לגמרי).

ג. הרוצח בעזרת כלי עץ (איך מתים מחתיכת עץ, לא יודע? אבל מסתבר
    שבתקופת התנ"ך גם זו אפשרות)

ד. אדם שדוחף אדם אחר מגבוה והרגו.

ה. אדם שפגע והרג מישהו אחר בצדיה (במארב) דינו מוות.

ו. אדם זרק משהו על מישהו במטרה להרוג. חשוב לציין שבכל המקרים האלה 
   מותר לגואל הדם לנקום את המוות.

כעת מפורטים אלה שהרגו/רצחו בשגגה (פס' כב- כג) :

א. מישהו שפגע במישהו ללא כוונה, או במארב מתוכנן ואיננו שונא את אותו בן אדם ובטעות הרגו.

ב. אדם שזרק אבן וללא כוונה פגע באיש שאין לו שום דבר כנגדו.

אוקיי, אז מה עושים עם אותם רוצחים בשוגג?

בשביל זה יש משפט "שָׁפְטוּ, הָעֵדָה, בֵּין הַמַּכֶּה, וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם--עַל הַמִּשְׁפָּטִים, הָאֵלֶּה. " (פס' כד)  כלומר, מתכנסים הדיינים ובודקים את המקרה ובמידה והרצח בוצע ללא כוונה תחילה הם "וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת-הָרֹצֵחַ, מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם, וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה, אֶל-עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר-נָס שָׁמָּה; וְיָשַׁב בָּהּ, עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל, אֲשֶׁר-מָשַׁח אֹתוֹ, בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ."(פס' כה)  כלומר, השופטים (העדים) מזכים את הרוצח מידי גואל הדם ומכניסים אותו לעיר המקלט, וכל זה עד שימות הכהן הגדול בזמן הרצח) אבל… "וְאִם-יָצֹא יֵצֵא, הָרֹצֵחַ, אֶת-גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ, אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה. וּמָצָא אֹתוֹ, גֹּאֵל הַדָּם, מִחוּץ, לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ:  וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם, אֶת-הָרֹצֵחַ--אֵין לוֹ, דָּם. כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב, עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל; וְאַחֲרֵי מוֹת, הַכֹּהֵן הַגָּדֹל--יָשׁוּב הָרֹצֵחַ, אֶל-אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ. " (פס כו-כח)
המשפט תקף אך ורק בעיר המקלט. במידה והאיש יצא מעיר המקלט, וגואל הדם מצאו, רשאי הוא לנקום את המוות גם אם הרצח היה בשוגג.

הפרק מסתיים בחוקים אחרונים, אולי חוקי מוסר, כסף לא קונה חנינה או כניסה לעיר מקלט, לחיים אין ערך כספי. כולנו נולדנו בצלם אלוהים ולכן, אסור בתכלית "לסחור" בחיים.
וכמובן, בקשה לא לזהם את הארץ בדם מיותר וחוסר תרבות. בכל זאת, זו הארץ שאני, ריבונו של עולם, בחרתי להשתכן שם.

כדי להבהיר את התהליך נוסיף סוג של שלבים:

1. בוצע רצח והרוצח נמלט לעיר המקלט.

2. נערך משפט כדי לקבוע האם העברה בוצעה במזיד (בכוונה תחילה) או בשוגג (בטעות)

3. הרצח בוצע במזיד- הרוצח מות יומת.

4. הרצח בוצע בשוגג - הרוצח ישלח חזרה לעיר המקלט.

5. עיר המקלט היא כרטיס החיים שלך, אבל היא גם כלא. יצאת- רשאים להרוג אותך.

פרק לא פשוט אני יודע, אבל מה ניקח ממנו? נשתדל לנהוג באיפוק, נשתדל לא להיות בקרבת חפצים חדים ותמיד נזכור שחיים הם הדבר הכי יקר שאין מחיר ששווה פגיעה.

- בספר בראשית סיפור קין והבל הוא סיפור אטיולוגי נגד נקמת דם ופרק זה
  מסדיר את הענין . מוזר לא?

- כוונה תחילה זה כל הסיפור.

- כל הפרק עוסק בקדושת החיים וזה חשוב מאוד אבל שימו לב כמה חשוב סוף
  הפרק המבקש לשמור על אדמת הארץ המובטחת נקיה מדם ומוסרית משאר
  העמים.