תנ"ך אורט יד לבוביץ' תשפ"א

ברוכים הבאים לקובץ סיפורי יוסף, סיפור שמכיל בתוכו קנאה ואהבה (יתרה), עליות וירידות, חלומות ומעצרים, וכמובן הרבה מאוד פסוקים. 

אז יאללה מתחילים.

סיפורנו מתחיל במשפט קצת מוזר "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה" (פס' ב).
מה פירוש? יעקב אבינו חי 147 שנים מלאות וגדושות וכך מסכמים אותן? יוסף בן 17? ברור שלא! יעקב עבר הרבה מאוד בחייו, אך הסיפור פה מתחיל רצף של שלושה עשר פרקים שיספרו לנו בעיקר על קורותיו של בנה הבכור של האישה האהובה של יעקב.

ממשיכים… מה תפקידו של יוסף? "הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם." (פס ב') אוקי, מה זה אומר?

במילים עדינות, יוסף היה שטינקר שמספר לאבא מה לא עשו בסדר הפעם, ובואו נהייה אמיתיים, אין דבר מעצבן יותר ממישהו שמלשין עלינו, זה מעצבן לא? כבר סיבה לא לאהוב את יוסף, אבל חכו, עוד פסוק ויש עוד סיבה טובה.

"וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים."(פס' ג) כלומר, ישראל (שמו השני של יעקב) אוהב את יוסף יותר מכולם (הוא איננו בן הזקונים, אבל כן הבן האהוב), ולכן הוא מביא לא כותנת פסים מהודרת. הכותנת הזו היא סמל. ראשית, סמל לאהבה היתרה של יעקב לבנו ושנית, כותנת היא סמל ללבוש מלכות, ובואו נגיד שזה לא רחוק מן המציאות התנ"כית. 

אז שטינקר סימנו V 

העדפה של האבא סימנו עוד V . 

יופי, אז האחים כבר שונאים את האח יוסף, ואפילו להגיד שלום הם לא מסוגלים. אדם נורמלי מבין שהוא במצב לא פשוט ומנסה לפייס אותם, או לפחות תופס מרחק, אבל לא יוסף שלנו, הוא לא יודע לא מבין, אולי לא אכפת לו, והוא מחליט לשתף את אחיו בחלום שהוא חלם:
"הִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם-נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי."(פס' ז)
לא צריך להיות גאון כדי להבין את החלום. יש שדה, יש אלומות (קבוצה של שיבולים יחד), זו של יוסף נעמדת באמצע וכל השאר משתחוות. לא צריך בדידים, אפשר להבין מה יוסף אומר, אבל זה לא הסוף, עוד לא נגמר החלום הזה והנה מגיע עוד אחד.
"הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי. "(פס' ט) פה זה כבר עוד יותר קיצוני. לא זו בלבד שכל אחיו משתחווים ליוסף הפעם מצטרפים גם אביו ואמו, אפילו יעקב לא מרגיש בנוח עם הסיפור ושואל "מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ:  הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְךָ, אָרְצָה" (פס' י) כלומר השתגעת? האחים ואני ואמא, שמתה, נשתחווה לך? אתה נורמלי? האחים שונאים אותו עוד יותר ויעקב אוהב את בנו ומחליט "לשמור את הדבר" (פס' יא)

אז האחים כרגיל הולכים לעבוד ויוסף, הוא עם אבא, ויעקב מבין שיש בעיה, או סתם האחים שכחו את תיקי האוכל שלהם בבית, ויעקב מבקש "הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם--לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי.  יד וַיֹּאמֶר לוֹ, לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי, דָּבָר;"(פס' יג).
יוסף עושה כמצוותו של אביו (למרות שלדעתי הוא יודע את מה שצופן לו העתיד) ומגיע לאיזור שכם, איפה שהם רועים את הצאן, אך הוא לא מוצא שם אף אחד, אך פוגש באיש (או מלאך) ששואל אותו "מה תבקש" (פס' טו) ויוסף עונה את אחיו אני מבקש. (פס' טז)

תדמיינו תמונה, יוסף הולך כבר לא מעט, עייף, מותש, בדרך לאחיו, והם, שרואים אותו מרחוק, רוצים רק דבר אחד "וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ." (פס' יח) השנאה עזה עד כדי כך שהם משתמשים בציניות ואומרים איש לרעהו "וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו" (פס' כ). ראובן, האח הבכור, נחרד מהרעיון הזה, זה לא שהוא אוהב את יוסף, אבל הוא יודע מי יהיה אשם, לא משנה מה עשה (רמז: הוא אשם) ולכן, מתכנן להציל אותו מאחיו ולהחזיר את יוסף בריא ושלם לאבא יעקב ואף דואג לומר את זה לאחיו.

העניין הוא שלא בפעם האחרונה האחים, ובכלל משפחתו, לא ממש סופרים אותו וכשיוסף מגיע, הם  "וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו. וַיִּקָּחֻהוּ--וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם" (פס' כג-כד). האחים פוגעים איפה שהכי כואב להם והם לוקחים את סמל האהבה של האב וזורקים אותו לבור, למה?
כי הם אוהבים ספרות (ואפילו הם צריכים  ללמוד לבגרות את הרופא וגרושתו), והבור הוא מטאפורה לבור שיוסף הכניס את עצמו, וברצינות, כתוב שהבור ריק, אין בו מים, כלומר, הם שמו אותו במקום שיכולת ההישרדות שלו בו קלושים.

מי לא היה חושב על מה שעושים בני המשפחה שכרגע ניסו להרוג את אח שלהם?  "וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל-לֶחֶם"(פס' כה), יושבים לאכול לחם!. באמצע הביס הם רואים "ארְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט--הוֹלְכִים, לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה. "(פס' כה)  ורעיון גאוני עולה במוחו של יהודה (האח הכריזמטי) "מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ.  לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ, כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ, הוּא" (פס' כו-כז) כלומר, יהודה לא רוצה רגשות אשמה על רצח, אז מה אכפת שרק נמכור אותו ועל הדרך נעשה כמה לירות? האחים מקשיבים לו ומוכרים את האח, במחיר מבצע, עשרים כסף, והישמעאלים/מדיינים מורידים אותו למצרים.

ראובן חוזר (איפה הוא היה) "וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו" (פס' כט), הוא מבין שהוא יהיה צריך לתת למישהו(אבא)כמה הסברים ושואל: "הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא".(פס' ל) האחים פועלים מהר "וַיִּקְחוּ, אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם." (פס' לא) ושולחים אותה לאביהם ושואלים האם הוא מכיר את הכותנת? יעקב מזהה ומתחיל לזעוק "חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף." (פס' לג) יעקב קורע את בגדיו ומתאבל, ואף אחד לא מצליח להוציא אותו מהבאסה.

הפרק נגמר, לא לפני שמספרים לנו שיוסף נמכר לסריס פרעה ושמו פוטיפר. 

רק התחלנו …

שמתם לב ש….:

• יש יותר מאשם אחד במצב המורכב שאליו מגיעה משפחת יעקב.

• יוסף בן 17 חולם חלומות על שליטה ומלוכה? לא הגיע הזמן להתבגר, או לפחות לשמור את זה לעצמך?

• כל פעם שכתוב בספר בראשית את המילה הנני, אתם יכולים להבין שמשהו רע עומד להתרחש.

• ראובן ויהודה הם האחים הדומיננטיים. אחד בעל כורחו, והשני אשכרה עושה (ויעשה) משהו.

• הפרק הבא לא קשור, או בעצם כן? תצטרכו להחליט בעצמכם/ן .