תנ"ך אורט יד לבוביץ' תשפ"א

קשה להיות אדם קדוש למה? כי זה מלא אחריות! בודקים אותך, רוצים להיות כמוך, משתדלים לעשות כל מה שאתה אומר, גם בנושאים שאתה בכלל לא מבין, בקיצור סרט.

קדוש, בניגוד למה שכולם חושבים, הוא נבדל, נבדל מכל השאר, יוצא דופן,  וזה כאמור, לא דבר כזה פשוט. קשה מאוד לבחור באופן מודע להיות שונה מאחרים, בטח בשכונה שלא כל השכנים ממש אוהבים אותך (זה נכון היום, וזה היה נכון לפני יותר מ4000 שנה).

פרק יט בספר ויקרא מבהיר לנו כי האל הוא קדוש, כלומר נבדל מכל "האלים" האחרים באזור, ובזכות זה שהאל נבדל מכל האלים האחרים, גם אנחנו, מאמיניו, שונים מכל העמים, מה שנקרא "עם סגולה".
הרב עדין שטיינזלץ פירש את תחילת הפרק כך:
דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. […] קדושת ישראל צריכה להתבטא במעשים. כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. הקדושה איננה מעשה מיוחד, טקס או פעולת חניכה מסוימת. קדושתם של ישראל באה מכוח הקשר בינם לבין ה', והשלכותיה כוללות מכלול עצום של מעשים והקשרים.

כלומר, הרב מחדד ואומר שהקשר המיוחד בין האל לבין מאמיניו גורם בעצם לכוח המיוחד שיש לעם ישראל לעומת כל שאר העמים.

ועכשיו, חזרה לתנ"ך, אחרי שסגרנו את הפינה והבנו שאנחנו מאוד מיוחדים, הגיע הזמן לעשות עם זה משהו. במה אנחנו מיוחדים? במצוות מאוד ספצפיות שמדגישות את השוני, ומה הן המצוות הללו?

• כיבוד אב ואם 

• שמירת שבת

• שאף פעם לא תפנו לאמונה באל אחר (כולל מסכות, פסלים, קמעות וכו')

אז הייחודיות שלנו היא בשמירת מצוות של האל? לא רק! אנו גם דואגים לעניים ולאלה שקשה להם יותר בחברה. איך עוזרים? בעזרת מתנות לעניים:

• פאה- כאשר קוצרים את היבול בשדה, משאירים את השיבולים שבפאה (בקצוות) עבור העניים, שמורשים להגיע לקצור את השיבולים הללו, כדי להתקיים.

• לקט- כאשר אוספים את השיבולים באלומה או בעומר, שיבולים בודדות נופלות על הארץ. יש להשאירן לעניים.

• עולל- לא כל הענבים על הגפן מבשילים בו זמנית, לעיתים ישנם אשכולות עוללים (תינוקות) שלא הבשילו. אין לחזור ולבצור אותם מאוחר יותר, יש להשאיר על הגפן, ולהתיר לעניים לבצור אותם לעצמם.

• פרט- ענבים בודדים שנפלו מהאשכולות משאירים לעניים.

נסכם עד כאן :
אנחנו מכבדים את ההורים, שומרים את השבת, ולא מחפשים אלוהים אחרים. וכך, אנחנו נשמרים, אנחנו עוזרים לעניים ומספקים להם את מחסורם ושומרים על חברה, אולי לא שיוויונית, אך מתחשבת ואז מגיעים גם חוקים שעוזרים לנו להיות יותר מוסריים :
יא לֹא, תִּגְנֹבוּ; וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ, אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ.  יב וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי, לַשָּׁקֶר:  וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה’.  יג לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל; לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר, אִתְּךָ--עַד-בֹּקֶר.  יד לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ--וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה’.  טו לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט--לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל:  בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ.  טז לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ:  אֲנִי, ה’.  יז לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.  יח לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ:  אֲנִי, ה’.

אז מה אסור:

• לגנוב, לשקר (או להכחיש את האמת).

• אסור להישבע לשווא בה' .

• אסור לעשוק ולנצל מצבו של אדם נזקק.

• אסור להלין שכר, אפילו לא יום אחד. 

• אסור לנצל מגבלה (שמיעה, ראייה) ולפגוע במקום הפגוע של אדם אחר.

• חובה לעשות משפט צדק, לא משנה מה המשפט 

• אסור לרכל 

• אסור לשמוח בצער רעך 

• אסור לשנוא 

• צריך להראות לאדם אחר כי הוא טועה

• אסור לנקום או לנטור טינה 

במילים אחרות המשפט אולי החשוב ביותר (והמוכר ביותר) "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'"!!!

שמתם/ן לב ש….

• שמו המפורש של ה' מופיע 16 פעמים בפרק! כנראה שהפרק הזה נבדל בעוד משהו.

• מוסריות היא מעלה נעלה, אך שימו לב, לא מספיק להיות מוסרי כלפי בורא עולם. בני האדם שנבראו בצלם זקוקים ליחס מוסרי לא פחות, אולי אפילו יותר.

• נגישות לאנשים עם מוגבלות -כ בר מתקופת המזרח הקדום.

• לא (רק) רבי עקיבא, ויקרא פרק יט