פרק ו שמע ישראל
בס"ד
פרק ו, פסוקים ד-ט: פרשת שמע
נעיין בפרשת "שמע"
ד שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד:
ה וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ:
ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ:
ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:
ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:
ט וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:
יחידת פסוקים זו היא אחת מהידועות ביותר בתנ"ך, חז"ל שיבצו אותה בפתח פרשת קריאת שמע בתפילת שחרית ובתפילת ערבית.
- מה חשיבותה כאן בהקשרה ערב הכניסה לארץ?
- מה יש בקטע שלפנינו שהפך אותו לחשוב כל-כך בכל הדורות?
- מה משמעות הקריאה "ה' אלוקינו ה' אחד"?
- כיצד אוהבים את ה' "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ"?
- מה מטרתה של כל אחת מן הפעולות - המצוות שבפסוקים ו-ט? מה משותף למצוות אלו?
- מהו התהליך המתואר בפסוקים ה-ט?
- בפסוקים אלו, מהו היחס בין רגש לשכל ובין רגש למעשה?
פסוקים ד-ה: שמע ישראל ואהבת ה'
פסוק ד - שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד
נבחין כי פסוק זה הוא פניה של משה אל עם ישראל, שיכירו בכך ש "ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד".
לפי פירוש רש"י, המילים "ה' אלוקינו ה' אחד" מתייחסות לשני זמנים שונים: הווה, עתיד.
הפסוק מבטא את תמצית כל תקוותינו בנוגע לעולם האנושי.
- ע"פ פירוש הרמב"ן, המילים "ה' אלוקינו ה' אחד" הן מצווה מבוארת - את מה היא מבארת?
- רמב"ן רואה בכתוב בפסוק ד ביאור לדיבור הראשון בעשרת הדברות – מפסוק ד אנו לומדים שה' הוא אחד ואין יותר אלים אחרים
- מהי משמעות המושג 'שורש באמונה'? מדובר בעיקר אמונה חשוב, ולכן בפתח נאום המצוות חזרה התורה על עיקר זה, כיון שמי שלא מאמין בו, מאפשר אמונה במספר אלים.
נשים לב שהמלבים מבסס את פירושו על המילה 'אחד', המכונה 'אמונת הייחוד'. אמונתו השלמה כי הקב"ה הוא אחד וממנו מגיע הכל. לעומת אמונה אלילית כוזבת כי יש אל האחראי על הטוב ואל אחר האחראי על הרע.
פסוק ה: וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ
רש"י מתייחס לחזרה לכאורה "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ", ומפרש כל ביטוי בפני עצמו.
פסוקים ו-ט: חינוך הבנים לאהבת ה', הביטוי המעשי לאהבת ה'
ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ:
ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:
ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:
ט וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:
אלו מצוות נזכרות בפסוקים אלו?
מה הקשר בין מצוות אלו, לבין מצוות אהבת ה' שקדמה להן?
הרב אליעזר מלמד - המצוות המשרישות בקרבנו את יסודות האמונה:
"בחלק השלישי (פסוקים ו-ט) מדריכה אותנו התורה כיצד להשריש בקִרבנו את יסודות האמונה הללו. ראשית: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ", ובנוסף לכך – "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ". וגם אחר שאדם למד היטב את יסודות האמונה, אם לא יחזור ויזכירם לעצמו בכל יום, טרדות החיים ועסקיהם עלולים להשכיח ממנו את אמונתו, ולכן הוסיפה התורה וציוותה: "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ".
ומכאן יסוד החיוב לקרוא את 'שמע' בבוקר ובלילה. אבל לא הסתפקה התורה בקריאה בלבד, אלא הוסיפה וציוותה להניח את פרשיות האמונה בתוך התפילין ולקושרם על היד ועל הראש – "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ". ולא זו בלבד, אלא גם לקובעם על מזוזות פתחי בתינו – "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ", כדי שבכל עת שניכנס ונצא מבתינו, נתבונן במזוזה וניזכר שוב ביסודות אמונת ישראל. (מתוך: פניני הלכה, הרב אליעזר מלמד)