סיכום פרק י"ג- מַרְבֶּה נְכָסִים – מַרְבֶּה דְּאָגָה
הפרק שלנו מתחיל בדיוק מהנקודה שהפרק הקודם הסתיים , אברם, שרי, לוט ורכוש רב מאוד שהיה ולהם (במיוחד כזה שהם קיבלו מפרעה בפרק הקודם) חוזרים בדיוק לאותו מקום שהם עזבו בפרק הקודם "בֵּין בֵּית-אֵל, וּבֵין הָעָי. אֶל-מְקוֹם, הַמִּזְבֵּחַ, אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁם, בָּרִאשֹׁנָה" (פס' ג-ד). אברם קורא במזבח בשם ה' אבל קורה עוד משהו, לוט מוזכר ומסבירים שגם לו יש רכוש רב! למה? אולי פסוק ו' יסביר לנו: "וְלֹא-נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ, לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו". נקודת המפנה של הסיפור מגיעה בפסוק ז : "וַיְהִי-רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט; וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַפְּרִזִּי, אָז, יֹשֵׁב בָּאָרֶץ." על מה הם רבים? רש"י: לפי שהיו רועים של לוט רשעים, ומַרְעִין צאנם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים: הארץ נתונה לאברם ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל; והכנעני והפרזי אז יושב בארץ - ולא זכה בה אברם עדיין. רמב"ן: דורש את הפרשה על דרך הפשט, ומסביר את המריבה כסכסוך רגיל על שטחי מרעה: בזמן שרועי אברהם רצו לרעות במקום מסוים היו שם כבר רועי לוט ולהפך, ובגלל כמות המקנה הרועים כל הזמן הפריעו אלו לאלו. הוא מסביר את החלק הקשה "והכנעני והפרזי אז בארץ" (סוף פסוק ז') כדאגה של אברם שעמי הארץ יפשטו וישדדו את עדריהם. במילים פשוטות רש"י טוען שעבדי לוט גוזלים קרקעות מתושבי הארץ בגלל שהם חושבים שלאברם לא יהיה בן ואז לוט יירש אותו, ולעומתו הרמב"ן טוען כי הריב הוא פשוט על מקומות מרעה, הם מפריעים אחד לשני. אז מה עושים? נפרדים ועדיף שברוח טובה לפני שהריב יהפוך למריבה. אבל מה ההבדל? מה ההבדל בין ריב למריבה? אברהם ראה שיש פה ריב בין הרועים. הוא פנה ללוט ואמר לו: ריב כבר יש בין הרועים, "אל תהי מריבה ביני ובינך". כלומר, בוא נדאג שזה לא יהפוך למריבה... שזה לא יגיע גם אלינו. בוא נשקיט את העניינים, כך שזה לא יתחיל להתפשט… אברם מציע ללוט הצעה שאי אפשר לסרב לה "הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה." (פס ט') אברם המבוגר יותר, זה שהאל מדבר איתו, זה שרכושו רב יותר, כדי לא לריב, מציע ללוט להיפרד ונותן ללוט את האפשרות לבחור ראשון! יש יותר טוב מזה? (חוץ מלא לריב?) לוט מסתכל ימינה ושמאלה ואז... "וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה, אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר. וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו." (פס' י-יא) לוט בוחר את המקום שנראה לו הכי יפה (אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו, זה משפט שממש מתאים ללוט) אבל יש פה עוד משהו. הסופר המקראי משחיל פה פרט מידע חשוב לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה. "השמדת" סדום ועמורה חברים ייתרחש רק בפרק י"ט אז למה דווקא פה? כדי שנדע שהבחירה של לוט היא בחירה לא טובה. לזה קוראים פריט מידע אנכרוניסטי זהו .. סוף טוב הכל טוב, לוט יושב בערי הכיכר ואברם בארץ כנען … אז זהו שלא. הסופר המקראי לא בטוח שהבנתם את המסר ולכן הוא מוסיף עוד פרט "וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד. " (פס' יג) אין צורך בפירושי חז"ל, אפשר להבין כמה הם חוטאים במיוחד שקוראים את המאוד. הסאגה הזו מסתיימת והאל פונה אל אברם "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה. טו כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם. " (פס' יד-טו) או בעברית מדוברת אברמל'ה תסתכל לאיזה כיוון שאתה בוחר, כל מה שאתה רואה שלך, ולא רק שלך אלא גם של הבנים של הבנים של…. עד עולם. אבל זה לא הסוף, אלוהים מוסיף עוד שתי הבטחות: "וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ: אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ--גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה.קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ: כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה. (פס' טז-יז) מה האל מבטיח? 1. מלא ילדים (שאי אפשר לספור כמו חול). (הבטחת זרע) 2. הארץ שלך תטייל/תתור אותה כי היא שלך. (הבטחת נחלה)
הסופר המקראי מדגיש בפנינו שבשל הרכוש הרב כל כך אברם ולוט לא יכולים לשבת (להתנחל ביחד). הסופר המקראי, שמשתדל להמעיט במילים, חוזר פה בפסוק אחד על אותה מילה פעמיים וזאת כדי להדגיש את הבעיה שעוד רגע תתרחש.