יוני נתניהו- מכתבי יוני עמ 16-21.
|
"אֲנִי חַי – אֲבָל בְּעוֹלָם שָׁבוּר וְהָרוּס. אֲנִי לוֹמֵד – וְאֵינִי לוֹמֵד דָּבָר. מַדּוּעַ אֲנִי כָּזֶה וְלֹא אַחֵר? אֲנִי מֵצֵר עַל עַצְמִי, שֶׁאֵינִי כְּכָל הַשְּׁאָר. לֹא פַּעַם חָשַׁבְתִּי עַל כָּךְ: אֲנִי נוֹלָד, חַי, וַאֲפִלּוּ יוֹצֵר – וּלְבַסּוֹף מֵת. אֵהָפֵךְ לְעָפָר, לְמִדְרַס רַגְלָם שֶׁל אֲחֵרִים, שֶׁיָּמוּתוּ גַּם הֵם כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ מַעְגָּל, שֶׁאֵין לוֹ סוֹף, שֶׁל חַיִּים וָמָוֶת, וְאִם אֲנִי קַיָּם לְשֵׁם הַמָּוֶת – מַדּוּעַ אֲנִי חַי בִּכְלָל? מַדּוּעַ אֲנִי נוֹלָד? הֲרֵי טוֹב יוֹתֵר הָיָה, שֶׁלֹּא לְהִוָּלֵד כְּלָל. כֹּחַ הַחַיִּים דּוֹחֵף אוֹתִי לְהוֹסִיף וּלְהִתְקַיֵּם. אוּלַי הַסִּבָּה הַיְּחִידָה, שֶׁאֲנִי חַי, הִיא לְנַסּוֹת לִמְצֹא תְּשׁוּבוֹת לַשְּׁאֵלוֹת הַמְצִיקוֹת לִי... אֲנִי נֶאֱכָל מִבִּפְנִים. אֲנִי חַי לְלֹא תַּכְלִית, כּוֹאֵב וְזוֹעֵק. אֲנִי בְּמַצָּב שֶׁל יֵאוּשׁ. בְּרֶגַע זֶה אֲנִי שׁוֹכֵב לִישׁוֹן. עוֹד מֻקְדָּם. מֻקְדָּם מִדַּי. מַדּוּעַ אֵינִי רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר עֵר? מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִי דָּבָר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּעוֹדִי עֵר. לִלְמֹד? – לְשֵׁם מַה? אֵינִי רוֹאֶה טַעַם בְּכָךְ. לִקְרֹא? מַה לִקְרֹא? לְשֵׁם מַה? מַה אַרְוִיחַ מִמַּה שֶׁאֲחֵרִים כּוֹתְבִים? הֵם כּוֹתְבִים עַל עִנְיְנֵיהֶם, רַעְיוֹנוֹתֵיהֶם, חַיֵּיהֶם. אֵין בְּכָךְ כְּדֵי לִפְתֹּר אֶת בְּעָיַת חַיַּי. "אִם כֵּן, לְהֵרָדֵם? – לְשֵׁם מַה? כְּדֵי לָקוּם מָחָר וְלַחְזֹר עַל הַתַּהֲלִיךְ שֵׁנִית. הַאִם זָקוּק אֲנִי לְשֵׁינָה? הֲרֵי אֵין אֲנִי עָיֵף כְּלָל. זֶהוּ רֶגַע שֶׁל רֵיקָנוּת רֶגַע שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם. רֶגַע נִצְחִי... רינה את כבר כְּבָר כִּמְעַט בַּת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה. הַאִם מְסֻגֶּלֶת אַתְּ לְהַאֲמִין, שֶׁחָיִית כְּבָר כִּמְעַט רֶבַע מִכָּל תְּקוּפַת חַיַּיִךְ? לְחֶרֶק, הַחַי רַק יָמִים מוּעָטִים, נִדְמֶה וַדַּאי שֶׁהוּא חַי תְּקוּפַת זְמַן עֲצוּמָה. אוּלַי מִסִּבָּה זוֹ נִרְאֶה לָנוּ, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עוֹד נֶצַח שָׁלֵם שֶׁל חַיִּים. הָאָדָם אֵינוֹ חַי לְעוֹלָם וְעָלָיו לְנַצֵּל כְּמִדַּת יְכָלְתּוֹ אֶת תְּקוּפַת חַיָּיו. עָלָיו לְהִשְׁתַּדֵּל לְמַצּוֹת אוֹתָם עַד תֻּמָּם. כֵּיצַד לְמַצּוֹת אוֹתָם, אֵינִי יָכֹל לוֹמַר לָךְ. אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר, הֲרֵי שֶׁמַּחֲצִית מֵחִידַת הַחַיִּים הָיְתָה נִפְתֶּרֶת. אֲנִי רַק יוֹדֵעַ, שֶׁאֵינִי רוֹצֶה לְהַגִּיעַ לְגִיל מְסֻיָּם, לְהִסְתַּכֵּל סָבִיב וּלְגַלּוֹת פִּתְאֹם שֶׁלֹּא יָצַרְתִּי דָּבָר, שֶׁאֲנִי כְּכָל שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם שֶׁאָצִים וְרָצִים כְּמוֹ חֲרָקִים, אָצוֹא וָשׁוֹב, וּלְעוֹלָם אֵינָם עוֹשִׂים דָּבָר, חוֹזְרִים עַל שִׁגְרַת חַיֵּיהֶם וְיוֹרְדִים אֵלֵי קֶבֶר בְּהַשְׁאִירָם צֶאֱצָאִים, שֶׁרַק יַחְזְרוּ עַל הַ'לֹֹא-כְלוּמִיּוּת' שֶׁלָּהֶם עַצְמָם." נתניהו י', מכתבי יוני, עמ' 21-16 |
|