המהרל- טקטסט
|
תפקיד האדם להוציא את הפוטנציאל הרוחני שטמון בו מהכוח אל הפועל. הָאָדָם עִם מַעֲלַת נַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית, אֲשֶׁר כְּבָר אָמַרְנוּ כִּי יֵשׁ לוֹ נֶפֶשׁ אֱלֹהִית בִּפְרָט שֶׁלֹּא נִמְצָא בְּכָל נַפְשׁוֹת הַתַּחְתּוֹנִים (=הַנִּבְרָאִים בָּעוֹלָם הַזֶּה), אַל יְקַבֵּל אוֹנָאָה בְּעַצְמוֹ לוֹמַר, כִּי יֵשׁ לוֹ מַעֲלָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה בְּפֹעַל, וְיַחְשֹׁב בְּנַפְשׁוֹ: 'שָׁלוֹם יִהְיֶה לִי אַף אִם אֲנִי יוֹשֵׁב בָּטֵל מִבְּלִי עָמָל כְּלָל', הֲרֵי הַמַּעֲלָה שֶׁלּוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ יָגֵן עָלָיו, עַל מְקוֹמוֹ יְשִׁיבֶנּוּ וְעַל כַּנּוֹ יַחְזִירֶנּוּ, כִּי מִשֶּׁלּוֹ יִתֵּן לוֹ וְאֵין צָרִיךְ לִקְנוֹת לוֹ שׁוּם מַעֲלָה. דָּבָר זֶה מַחְשַׁבְתּוֹ פִּגּוּל; לֹא יִרְצֶה וְלֹא יַחְשֹׁב כָּךְ, כִּי הוּא טָעוּת בְּנַפְשׁוֹ כִּי אֵין מַעֲלַת נַפְשׁוֹ הָאַחֲרוֹנָה בְּפֹעַל (=אֵינָהּ בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי מַעֲשִׂי), וְהוּא מְיֻחָד מִבֵּין כָּל הַנִּמְצְאִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים שֶׁאֵין מַעֲלָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה בְּפֹעַל. וְכִי יַעֲלֶה עַל דַּעַת הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה נִמְצָא לָאָדָם מַעֲלָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה בְּפֹעַל, כִּי זֶהוּ מַדְרֵגַת הָעֶלְיוֹנִים שֶׁהֵם בְּפֹעַל אֲבָל הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁהֵם בַּעֲלֵי חֹמֶר (=עֲשׂוּיִים מֵחֹמֶר) אֵינָם בְּפֹעַל. וְדָבָר זֶה יַכְרִיחַ, כִּי אֵין לָאָדָם מַעֲלָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה עַד שֶׁנֶּחְשַׁב מַדְרֵגָתוֹ בֵּין הָעֶלְיוֹנִים, וְיִהְיֶה לוֹ "מַהֲלָכִים בֵּין הָעוֹמְדִים הָאֵלֶּה", רַק שֶׁנִּבְרָא בְּכֹחַ וְאֵינוֹ בְּפֹעַל, שֶׁאֵין לוֹ מַעֲלָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה בְּפֹעַל. לשון אדמה, ממנה נברא האדם, מלמדת על דברים גנוזים (כגון: צמחים, אילנות) היוצאים מהכח אל הפועל, בנגוד לבהמה (בה- מה) שאין בפנימיותה כחות נסתרים הזקוקים לממוש. וְנִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לְךָ הַהֶפְרֵשׁ שֶׁיֵּשׁ בֵּין הָאָדָם וּבֵין כָּל הַנִּמְצָאִים הַתַּחְתּוֹנִים וְעֶלְיוֹנִים. כִּי הָעֶלְיוֹנִים שְׁלֵמוּתָם בְּפֹעַל וְאֵינָם צְרִיכִים לְהוֹצִיא שְׁלֵמוּתָם אֶל הַפֹּעַל, וְהַתַּחְתּוֹנִים, זוּלַת הָאָדָם, אֵין לָהֶם גַּם כֵּן יְצִיאָה אֶל הַפֹּעַל, כִּי מַה שֶׁנִּבְרְאוּ, עָלָיו אֵין הִשְׁתַּנּוּת וִיצִיאָה לַפֹּעַל בָּהֶם. אַךְ הָאָדָם הוּא בְּכֹחַ וְיוֹצֵא אֶל הַפֹּעַל. וְיִרְאֶה שֶׁשְּׁמוֹ מוֹרֶה עַל דָּבָר הָעַצְמִי לוֹ, שֶׁהוּא מְיֻחָד בּוֹ הָאָדָם מִכּל, וְזֶה שֶׁהוּא נִקְרָא אָדָם עַל שֶׁהוּא עָפָר מִן הָאֲדָמָה. וְעַתָּה יֵשׁ לִשְׁאֹל וְכִי כָּל שְׁאָר הַנִּמְצָאִים אֵינָם מִן הָאֲדָמָה שֶׁיִּקְרָא הָאָדָם בְּיִחוּד בְּשֵׁם אָדָם עַל שֵׁם שֶׁנִּבְרָא מִן הָאֲדָמָה. אֲבָל עִנְיַן הָאָדָם מִתְיַחֵס בְּיוֹתֵר אֶל הָאֲדָמָה, וְזֶה כִּי הָאֲדָמָה הִיא מְיֻחֶדֶת בְּזֶה שֶׁהִיא בְּכֹחַ וְיֵשׁ בָּהּ יְצִיאָה לַפֹּעַל שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יוֹצְאִים מִמֶּנָּה צְמָחִים וְאִילָנוֹת וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים וְהִיא בְּכֹחַ לְכָל זֶה, וְזֶהוּ עִנְיַן הָאָדָם שֶׁהוּא בְּכֹחַ וְיוֹצֵא שְׁלֵמוּתוֹ אֶל הַפֹּעַל וּלְפִיכָךְ שְׁמוֹ רָאוּי לוֹ שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁתַּתֵּף עִם הָאֲדָמָה שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת לָצֵאת מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בְּפֵרוֹת וּצְמָחִים וְכָל אֲשֶׁר שַׁיָּךְ אֵלֶיהָ, וְכֵן הוּא הָאָדָם יוֹצֵא כֹּחוֹ אֶל הַפֹּעַל. אדם שלא הספיק לממש את יכולותיו ונפטר מהעולם, זוכה לעולם הבא, כיוון שהשכר מיועד לנשמתו וסיבת אי המימוש היא גופניותו. וּלְפִיכָךְ, שְׁמוֹ שֶׁנִּקְרָא בַּשֵּׁם אָדָם עַל שֵׁם אֲדָמָה, נָאֶה לוֹ וְהוּא נָאֶה לִשְׁמוֹ. וְהַבְּהֵמָה נִקְרֵאת בַּשֵּׁם בְּהֵמָה עַל ב"ה מ"ה. רָצָה לוֹמַר כִּי שְׁלֵמוּת דָּבָר שֶׁנִּבְרָא עָלָיו נִמְצָא בָּהּ אַף עַל גַּב שֶׁאֵינוֹ שְׁלֵמוּת גָּמוּר, מִכָּל מָקוֹם דָּבָר זֶה נִמְצָא עִמָּהּ וְזֶהוּ בָּהּ מַה, כִּי דְּבַר מַה נִמְצָא עִמָּהּ. הֲרֵי שֶׁכָּל אֶחָד יוֹרֶה שְׁמוֹ עָלָיו. אָמְנָם אַל תִּטְעֶה בִּדְבָרִים אֵלּוּ לִשְׁלֹל הַשְּׁלֵמוּת מִמִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיּוֹצִיא שְׁלֵמוּתוֹ אֶל הַפֹּעַל, אֲשֶׁר הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁהוֹצִיא שְׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ אֶל הַפֹּעַל, אֵין אָנוּ שׁוֹלְלִים הָעוֹלָם הַבָּא מִמֶּנּוּ כְּלָל, אִם יֵשׁ בּוֹ הֲכָנָה אֶל הַשְּׁלֵמוּת וּמֵת שֶׁאָנוּס הָיָה שֶׁלֹּא הוֹצִיא שְׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ לַפֹּעַל, כְּאָמְרָם ז"ל (ברכות ו') חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס יֵשׁ לוֹ עַל זֶה שָׂכָר כְּאִלּוּ עָשָׂה הַמִּצְוָה. וְזֶה מִצַּד כִּי הַשָּׂכָר לֶעָתִיד הוּא לַנְּשָׁמָה, וְכַאֲשֶׁר הוּא אָנוּס לֹא הָיָה עִכּוּב זֶה מִצַּד הַנְּשָׁמָה רַק לַגּוּף וּלְכָךְ נוֹתְנִין לַנְּשָׁמָה שָׂכָר כְּאִלּוּ עָשָׂה הַמִּצְוֹת. השלימות העליונה ניתנת למימוש רק אחרי המוות ולא בעולם הזה שבו האדם מחובר אל החומר (גופו). כִּי הָאָדָם נִבְרָא לְעָמָל, שֶׁאֵין לוֹ שְׁבִיתָה וְהַשְׁלָמָה כְּלָל וְעִם שֶׁהוּא יוֹצֵא אֶל הַפֹּעַל נִשְׁאָר עוֹד תָּמִיד בְּכֹחַ, שֶׁאִם הָיָה נִמְצָא שְׁלֵמוּתוֹ בַּפֹּעַל לֹא הָיָה נִקְרָא זֶה עָמָל כִּי לְשׁוֹן עָמָל בָּא עַל דָּבָר שֶׁאֵין לֹא הֲנָחָה (=מְנוּחָה) וְלֹא יָבֹא אֶל תַּכְלִית הֲנָחָה, וְכֵן הָאָדָם כָּל זְמַן הֱיוֹתוֹ מְחֻבָּר עִם הַחֹמֶר אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת בְּפֹעַל עַד אֲשֶׁר הוּא נִפְרָד מִן הַחֹמֶר וְאָז נִמְצָא בְּפֹעַל. וּבַמִּדְרָשׁ (קהלת רבה פ"ו) "גַּם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִּמָּלֵא", לְפִי שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹדַעַת שֶׁכָּל אֲשֶׁר תִּיגַע לְעַצְמָהּ תִּיגַע, וּלְפִיכָךְ אֵינָהּ שְׂבֵעָה מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. אָמַר רַבִּי לֵוִי: מָשָׁל לְעִירוֹנִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי בַּת מְלָכִים, אַף עַל פִּי שֶׁמַּאֲכִילָהּ כָּל מַעַדְנֵי מֶלֶךְ, אֵינוֹ יוֹצֵא חוֹבָתוֹ. לָמָּה? שֶׁהִיא בַּת מְלָכִים. כָּךְ כָּל מַה שֶׁיִּפְעֹל הָאָדָם עִם נַפְשׁוֹ אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ. לָמָּה? לְפִי שֶׁהִיא מִלְּמַעְלָה. וּבֵאוּר עִנְיָן זֶה, כִּי הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת שֶׁהִיא מִלְּמַעְלָה וְעוֹמֶדֶת בַּתַּחְתּוֹנִים, תָּמִיד הִיא מִשְׁתּוֹקֶקֶת אֶל הַתּוֹרָה וְאֶל הַמִּצְוֹת בְּמַה שֶׁהִיא בַּתַּחְתּוֹנִים. וְדָבָר זֶה לְחֶסְרוֹן מַדְרֵגָה נֶחְשָׁב לָהּ, שֶׁהִיא עֹצֶם נֶפֶשׁ אֱלֹהִי מִלְּמַעְלָה עוֹמֶדֶת בַּתַּחְתּוֹנִים, וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא חָסֵר מִשְׁתּוֹקֵק אֶל הַשְׁלָמָה, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה הֵם הַשְׁלָמָה אֶל הַנֶּפֶשׁ וּבִשְׁבִיל כָּךְ מִשְׁתּוֹקֶקֶת הַנֶּפֶשׁ אֶל הַתּוֹרָה וְאֶל הַמִּצְוֹת לָצֵאת אֶל הַפֹּעַל וְלִהְיוֹת מֻשְׁלָם. |
?> 15) מהו ההבדל בין האדם לבין העליונים (מלאכים) ושאר הנבראים (התחתונים) בעניין מימוש עצמי והגעה אל השלימות?
?> 16) מהו הדמיון בין האדם לבין אדמה? ?> 17) מהי משמעות השם "בהמה" בהקשר מימוש שלימותה? ?> 18) מהו ההבדל בין האדם לבין הבהמה בעניין ההגעה אל השלמות?
?> 19) מדוע תינוק שמת בינקותו זוכה לעולם הבא למרות שלא הייתה לו אפשרות לממש בחיים את הפוטנציאל הרוחני הטמון בו?
?> 20) המילה שלמות מבטאה בלשוננו מצב מוחלט., שאינו ניתן להוספה או להפחתה. לא כן בלשון המהר"ל. מתי לפי דבריו, יכול אדם להגיע אל השלמות ?
|