מחשבת ישראל קפ' א יא1 - [577]

קונטרס החסד

פרק א.  ידבר בנותן ובנוטל

כח "הנתינה" הוא ממידותיו של בורא עולם וכח "הנטילה" מקורו ב"אהבת עצמו" (אגואיזם).

כַּאֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם, עָשָׂהוּ לְנוֹתֵן וְנוֹטֵל. כֹּחַ הַנְּתִינָה הוּא כֹּחַ עֶלְיוֹן מִמִּדּוֹת יוֹצֵר הַכֹּל בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא מְרַחֵם וּמֵטִיב וְנוֹתֵן, מִבְּלִי קַבֵּל דָּבָר בִּתְמוּרָה; (הֵן לֹא יֶחְסַר לוֹ כְּלוּם, כַּכָּתוּב: "אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ" (איוב ל"ה, ז') רַק שֶׁאָנוּ מַבִּיעִים לוֹ אֶת תּוֹדָתֵנוּ, אֲשֶׁר זֶה שֹׁרֶשׁ עֲבוֹדָתֵנוּ לוֹ) וְכָכָה עָשָׂה אֶת הָאָדָם, כַּכָּתוּב: "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם", כִּי יוּכַל לְרַחֵם וּלְהֵטִיב וְלִתֵּן.

אֲבָל כֹּחַ הַנְּטִילָה, הוּא אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה הָאָדָם לִמְשֹׁךְ אֵלָיו אֶת כָּל הַבָּא בִּתְחוּמוֹ, כֹּחַ זֶה הוּא אֲשֶׁר יִקְרְאוּהוּ בְּנֵי הָאָדָם "אַהֲבַת עַצְמוֹ", וְהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הָרָעוֹת.

יֵשׁ אֲשֶׁר יִקַּח וְלֹא יְשַׁלֵּם מְאוּמָה, הוּא הַנִּקְרָא גַּזְלָן, אִם בְּכֹחַ יִגְזֹל; אוֹ גַּנָּב, אִם בִּבְלִי דַּעַת הַבְּעָלִים יִקַּח; אוֹ רַמַּאי, כְּשֶׁיִּגְנֹב דַּעַת בְּנֵי הָאָדָם וִיפַתֵּם לָתֵת לוֹ מִדַּעְתָּם. הַמַּפְסִידִים הָאֵלֶּה הֵם כְּלָלִיִּים וּפְרָטִיִּים.

הַכְּלָלִיִּים – עוֹשֵׂי הַמִּלְחָמוֹת, רוֹצְחֵי עַמִּים, וְאֵין שׁוֹפֵט לָמוֹ בָּאָדָם, זוּלַת הָאֵל ית'     (=יתברך) לְבַדּוֹ.

וְהַפְּרָטִיִּים – אֲשֶׁר מִיְּחִידִים יִגְזוֹלוּ. הֵמָּה אֲשֶׁר שָׂמוּ לָהֶם בְּנֵי הָאָדָם שׁוֹפְטִים לְהַעֲנִישָׁם, לְמַעַן הִנָּצֵל מֵרִשְׁעָתָם, וְעוֹד יְלַמְּדוּ דַּעַת אֶת הָעַם לְהַרְגִּישׁ בַּצֶּדֶק, גַּם כִּי יֵבוֹשׁ הָאָדָם מֵעֲשׂוֹת עָוֶל. אֲבָל שֹׁרֶשׁ הָרַע – שֶׁהוּא כֹּחַ הַנְּטִילָה, עוֹדֶנּוּ בִּמְקוֹמוֹ יַעֲמֹד; וְעַל כֵּן אַל תַּאֲמִין בָּאָדָם וּבַצִּיבִילִיזַצְיָה שֶׁלּוֹ, כִּי תַּחַת מַעֲטֶה זֶה יְרַמֶּה וְיִגְנֹב, וְיִגְזֹל וְיִרְצַח. הֵן כְּבָר גִּלּוּ חז"ל אֶת תַּרְמִיתוֹ, בְּאָמְרָם: "אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ" (אבות פ"ג, מ"ב).

וְיֵשׁ גַּם אֲשֶׁר אֵין עָוֶל בְּיָדָם כְּלָל נֶגֶד רֵעֵיהֶם בְּמַה שֶׁיִּקְּחוּ, אֶלָּא שֶׁאוֹהֲבִים לִטֹּל מִבְּלִי שַׁלֵּם בִּתְמוּרָה; כְּגוֹן אוֹהֲבֵי הַמַּתָּנוֹת וְהַיְּרֻשּׁוֹת וּנְטִילַת הַצְּדָקָה, וְאוֹהֲבֵי הַבֶּצַע וְהָרְוָחִים הַגְּדוֹלִים. גַּם כָּל אֵלֶּה בַּנּוֹטְלִים יִתְחַשְּׁבוּ, וַעֲלֵיהֶם אָמַר הֶחָכָם מִכָּל אָדָם: "וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה" (משלי ט"ו, כ"ז). שְׁנֵי הַכֹּחוֹת הָאֵלֶּה – הַנְּתִינָה וְהַנְּטִילָה – הֵם שָׁרְשֵׁי כָּל הַמִּדּוֹת וְכָל הַמַּעֲשִׂים. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ מְמֻצָּע בְּזֶה, כִּי נֶפֶשׁ הָאָדָם לְעוֹלָם תִּשְׁאַף לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים וּבִתְשׁוּקַת הַלֵּב הַפְּנִימִית אֵין פְּשָׁרוֹת. זֶה הַכְּלָל: אֵין מְמֻצָּע בְּהִתְעַנְיְנוּת. נִמְצָא שֶׁבְּכָל מַעֲשֶׂה, בְּכָל דִּבּוּר, וּבְכָל מַחְשָׁבָה – אִם לֹא בְּנּוֹגֵעַ לִפְנִימִיּוּת נַפְשׁוֹ מִבְּלִי שַׁיָּכוּת לַמְּצִיאוּת מִחוּצָה לוֹ – הִנֵּהוּ אִם מִתְחַסֵּד וְנוֹתֵן, אוֹ חוֹטֵף וְנוֹטֵל. וּכְעֵין זֶה אִיתָא בְּחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת (שער עבודת האלקים, פ"ד), שֶׁבִּפְנִים הַלֵּב אֵין לָנוּ דְבַר הָרְשׁוּת, אֶלָּא אוֹ חוֹבָה אוֹ אִסּוּר...

פרק ה.   ואהבת לרעך כמוך

... הִתְבָּאֵר בַּפֶּרֶק הַקּוֹדֵם, כִּי לְכָל אָדָם יֵשׁ נִיצוֹץ כֹּחַ הַנְּתִינָה. וְזֶה, כִּי לֹא נִתְּנָה רְשׁוּת לְכֹֹחַ הַנְּטִילָה לְבַטֵּל גַּם אֶת הַנִּיצוֹץ הַזֶּה; שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן הָיָה הָעוֹלָם חָרֵב: לֹא הָיוּ נוֹשְׂאִים נָשִׁים וְלֹא הָיוּ מְגַדְּלִים בָּנִים. עַל כֵּן גָּזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי נִיצוֹץ זֶה לֹא יִפָּרֵד מִבְּנֵי הָאָדָם לְעוֹלָמִים. אוּלָם יַעַן כִּי מְעַט מְאֹד הוּא עִנְיַן הַנְּתִינָה אֲשֶׁר בָּהֶם, עַל כֵּן יִבְחֲרוּ בַּאֲשֶׁר יִמְצְאוּ חֵן בְּעֵינֵיהֶם; לָהֶם יִתְּנוּ וְיֵטִיבוּ, וְאוֹתָם יֹאהֲבוּ, אֶת אֵלֶּה יַחְשְׁבוּ כְּאִלּוּ שֶׁלָּהֶם הֵמָּה: מִשְׁפַּחְתָּם, קְרוֹבֵיהֶם, רֵעֵיהֶם וְחַבְרֵיהֶם; אַךְ אֶת שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם, לְנָכְרִים וְזָרִים יַחְשֹׁבוּ; יִתְנַהֲגוּ עִמָּהֶם בְּמִדַּת הַנְּטִילָה, יִתְחָרוּ בָּהֶם וְיַחְטְפוּ מֵהֶם כְּכָל אֲשֶׁר יוּכַל.

 

כוח הנתינה יוצר אהבה וחיבור בין אנשים.

אַךְ יִתְבּוֹנֵן נָא הָאָדָם, כִּי לַאֲשֶׁר יִתֵּן, יֹאהַב; וְגַם יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בּוֹ, וְיִדְבַּק אֵלָיו, כָּאָמוּר, וְאָז יַבְחִין וְיָבִין, כִּי זֶה אֲשֶׁר זָר נֶחְשַׁב לוֹ, הוּא רַק מֵאֲשֶׁר טֶרֶם נָתַן לוֹ, וְעוֹד לֹא הֵטִיב עִמּוֹ. אִם יַתְחִיל נָא לְהֵטִיב אֶת כָּל אֲשֶׁר יִמְצָא, כִּי אָז יַרְגִּישׁ אֲשֶׁר כֻּלָּם הֵמָּה קְרוֹבָיו, כֻּלָּם אֲהוּבָיו, כִּי בְּכֻלָּם יֵשׁ לוֹ חֵלֶק, וּבְכֻלָּם הִתְפַּשְּׁטָה עַצְמוּתוֹ.

לָאָדָם אֲשֶׁר יִזְכֶּה לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּדְרֵגָה הַמְּעֻלָּה הַזֹּאת, מוּבָנָהּ הִיא כִּפְשׁוּטָהּ מִצְוַת הַתּוֹרָה: "וְאַהֲבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" – "כָּמוֹךָ" בְּלִי שׁוּם הֶפְרֵשׁ...

פרק ד.  תיקון הבריאה בתוכנה, תלוי בכח הנתינה

...כְּתִיב "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה". – וּמְבֹאָר בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שְׁתֵּי הַבְחָנוֹת בְּזֶה:

(א) כִּי הַתַּכְלִית וְהַכַּוָּנָה בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם, הַיּוֹתֵר עֲמֻקָּה שֶׁאֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לְהַכִּירָהּ, הִיא רְצוֹן הַבּוֹרֵא לְהִתְחַסֵּד עִם בְּרוּאָיו וּלְהַנּוֹת אוֹתָם מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ.

(ב) כִּי בְּכָל רֶגַע נוֹתֵן וּמַשְׁפִּיעַ כָּל מִינֵי טוֹבָה לִבְרוּאָיו, בְּלִי הֶפְסֵק וְקֵץ.

הֲרֵי שֶׁהַנְהָגַת השי"ת עִמָּנוּ כֻּלָּהּ נְתִינָה.

וְאָנוּ? אִם נִהְיֶה רַק עוֹמְדִים וּמְקַבְּלִים טוֹבָתוֹ, וּמְבַקְּשִׁים עוֹד וָעוֹד – "הַב הַב!" – הֲלֹא אָנוּ הוֹלְכִים וְנִדְבָּקִים בַּנְּטִילָה וְאַהֲבַת עַצְמֵנוּ, שֶׁמִּזֶּה בָּאָה כְּפִיַּת טוֹבָה, וְטִמְטוּם הַלֵּב נֶגֶד כָּל מֻשָּׂג רוּחָנִי כַּמְבֹאָר לְעֵיל. – אִם כֵּן יוּפַר חָס וְשָׁלוֹם כָּל הַתַּכְלִית כִּי אֵיךְ נֵהָנֶה מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא תַּעֲנוּג רוּחָנִי, וּתְלוּיָה בְּהַכָּרַת חַסְדּוֹ ית' הַבִּלְתִּי בַּעַל תַּכְלִית (עי' בַּמַּאֲמָר "הֲוָיָה וְהַשָּׂגָה") – אִם נֵלֵךְ וְנִתְרַחֵק מִן הַחֶסֶד? כִּי לֹא יַכִּיר הַחֶסֶד אֶלָּא מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֶסֶד; כְּמוֹ שֶׁנִּרְאֶה כַּאֲשֶׁר נִתְבּוֹנֵן בְּמִי שֶׁשָּׁקוּעַ בַּנְּטִילָה, שֶׁאִם הוּא רוֹאֶה אֲחֵרִים עוֹשִׂים חֶסֶד, אֵינוֹ מַאֲמִין כְּלָל שֶׁכָּךְ הוּא, אֶלָּא עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹנוֹת וְאֻמְדָּנוֹת, "מַה הֵם רוֹצִים לְהַשִּׂיג ע"י חַסְדָּם?" כִּי הֲנָחָה פְּשׁוּטָה אֶצְלוֹ שֶׁהַכֹּל כָּמוֹהוּ; כִּי לֹא יֵדַע כְּלָל מַה זֶה חֶסֶד, עַל כֵּן אֵינוֹ מוֹדֶה שֶׁיֵּשׁ דָּבָר כָּזֶה. וּכְלָל הוּא, שֶׁאֵין אָדָם מַשִּׂיג בְּמִדּוֹת השי"ת אֶלָּא לְפִי מַה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּעֵין אוֹתָן הַמִּדּוֹת, כְּדִכְתִיב "עִם חָסִיד תִּתְחַסַּד" – שֶׁרַק הֶחָסִיד מַכִּיר חַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ.

וְאִם כֵּן אֵיךְ תִּתְקַיֵּם הַתַּכְלִית שֶׁיֵּהָנוּ הַנִּבְרָאִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה?

אֵין תִּקּוּן לְזֶה אֶלָּא לְהִשְׁתַּדֵּל לִקְנוֹת אֶת כֹּחַ הַנְּתִינָה...

הֲרֵי שֶׁכֹּחַ הַנְּתִינָה הוּא שֶׁנּוֹתֵן תִּקּוּן וְתַכְלִית לַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ. כִּי בְּזֶה כְּבָר בָּטֵל כָּל פֵּרוּד שֶׁל בַּקָּשַׁת עַצְמוֹ שֶׁל הַגַּבְרָא, וְחֶסֶד שֶׁל מַעְלָה בָּא אֶל תַּכְלִיתוֹ. וְזֶה עוֹד כַּוָּנָה בַּכָּתוּב "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה", שֶׁחֶסֶד הַנִּבְרָאִים נוֹתֵן "מְקוֹם חֲלוּת" לְחֶסֶד שֶׁל מַעְלָה.