בראשית פרק מ"ד-סיכום יודה יודה יא יודה

דילגנו שוב על פרק, אבל הגעתם/ן בדיוק לשיא המתח! האחים זכו לארוחה עם המשנה למלך (בערך) וגם קיבלו את השבר (תבואה) שהם באו לקנות, אבל... למישהו פה
לא חשוב שמות ….יוסף יש תוכנית אחרת.

הוא מבקש מהעבד הממונה על הבית להחביא בתוך שקו של האח הקטן בנימין את גביע הכסף שלו.

איזה גביע, מה קשור גביע?
לפי מדרש תנחומא הגביע שימש את יוסף לנחש ולחזות דברים נסתרים (חלומות למשל) לעומתו, הרמב"ן, טוען כי אין לחשוד ביוסף הצדיק שהתעסק במיסטיקה, אלא שהגביע ששימש כקטליזטור (זרז,מקדם) לסיפור שיגיע בהמשך הפרק.

אז הממונה עושה בדיוק מה שנדרש, וכאשר האחים יוצאים עם אור ראשון יוסף מבקש לרדוף אחריהם ולהאשים אותם בכך "וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה."(פס' ה) כלומר, יוסף אומר אני שחררתי אתכם ונתתי לכם תבואה, וככה את מחזירים לי? וכך קרה. האחים לא יודעים במה מדובר, הם מנסים להתגונן ולומר "חָלִילָה, לַעֲבָדֶיךָ, מֵעֲשׂוֹת, כַּדָּבָר הַזֶּה." (פס' ז). הם מנסים לחזק את אמינותם כלפי המאשים ואומרים ש"הֵן כֶּסֶף, אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ--הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ, מֵאֶרֶץ כְּנָעַן; וְאֵיךְ, נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ, כֶּסֶף, אוֹ זָהָב. אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ, וָמֵת; וְגַם-אֲנַחְנוּ, נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים." (פס' ח-ט) כלומר, אנחנו הרי הבאנו את הכסף שלא לקחתם בפעם הקודמת, ולא נגנוב שום דבר מבית אדונך. הם עד כדי כך בטוחים שאין מה לדאוג, שהם מציעים שיבדקו בשקים שלהם ומי שימצא אצלו הגביע יהרגו, ואת השאר יהפכו לעבדים. האחראי על הבית (של יוסף) מסכים, מי שימצא אצלו הגביע הוא יהפוך לעבד. האחים מזדרזים להוריד את השקים ומתחיל החיפוש בשקים, מהבכור ראובן ועד הקטן (בנימין) ולהפתעת האחים "וַיְחַפֵּשׂ--בַּגָּדוֹל הֵחֵל, וּבַקָּטֹן כִּלָּה; וַיִּמָּצֵא, הַגָּבִיעַ, בְּאַמְתַּחַת, בִּנְיָמִן."(פס' יב)
הלחץ כידוע מוציא מהאנשים את הרע וכך, מספרים במדרש תנחומא:
"כיון שנמצא הגביע אמרו לו: מה, גנב בן גַנֶבֶת, אמך ביישה את אבינו ואתה ביישתנו!
"אמר להם בנימין: יש כאן שעיר, עיזים? יש כאן אחים מוכרים את אחיהם?
והאחים – "וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם" (בראשית מד, יג).
אמר להם הקב"ה: אתם הקרעתם את אביכם קריעה של חינם, אף אתם קרעו קריעה של חינם.

למה חשוב הסיפור הזה? כדי להראות לכם/ן שלפעמים מה שחשוב/מעניין הוא לא מה שכתוב אלא מה שלא כתוב.
על פי המדרש, האחים מתחילים להטיח האשמות אחד בשני וה' מעניש כאן במידה כנגד מידה: אתם האחים גרמתם לאביכם לקרוע את שמלתו לשווא, ועכשיו גם אתם תעשו בדיוק אותו הדבר.

כאן מגיע נאומו של יהודה למשנה למלך מצרים, הנאום שרבים רואים בו כנאום היפה הארוך והמשכנע ביותר בכל ספר בראשית, אבל לא נרחיב בו כעת (בכל זאת צריך משהו להשאיר למשימות)

נחלק את הנאום לשלושה חלקים:
פס- יט-כג:  חזרה על דברים הידועים ליוִסף
פס' כד-לב: סִיפור הדברים שהתרחשו בבית יעקב, ואינם ידועים ליוִסף
פס'ִ לג-לד:  הצעתו של יהודה לקבל את עונשו של בנימין


חשוב לציין, הנאום מגוון, יהודה לא מתמקד רק בחנופה למשנה למלך (ללא ספק זה חשוב), הוא מנסה לעורר אמפתיה, אולי אפילו רחמים (פונה ללב של השליט ומדבר על האב המסכן, שסבל כל כך בחייו). יחד עם זאת, יש בנאום גם האשמות עדינות ומרומזות שמטיח יהודה ביוסף (ללא ידיעתו כמובן), מהרגע הראשון אתה חיפשת אותנו (ביררת על המשפחה שלנו על שום מה?) 

אך ככל הנראה, מה ששובר את יוסף (יופי עשיתי לכם/ן ספוילר) הוא העובדה שיהודה מספר כי הוא "חתם"/ ערב לשלומו של בנימין.

וכך, בלי קתרזיס (נקודת שיא) נגמר לו עוד פרק בעלילות יוסף.
להתראות בשיעור הבא.

שימו לב ל…:

  • הגביע הוא לא רק ביין, ולא זוכים בו רק בכדורגל/סל, אלא גם מנחשים/חוזים עתידות. אין ספק שלמצרים יש דרכים מיוחדות לחזות את העתיד.

  • פעם שניה בפרק האחים מביעים רגשות אשמה על מה שנעשה ליוסף לפני כמעט עשרים שנה. 

  • איזה משפט יפה אומר יהודה למשנה למלך, רק אל תקח את בנימין כי "נפשו קשורה בנפשו".

  • שימו לב, שוב, ראובן אומנם הבכור, אך מי שלוקח פיקוד זה יהודה.

  • פעם ראשונה יוסף שומע את הצד השני של הסיפור, וכיצד אביו האהוב יעקב מרגיש/חושב.



שינוי אחרון: רביעי, 20 ינואר 2021, 11:43 PM