מחשבת ישראל יב1 - [275]

"עַל אַף הַחֲשִׁיבוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּהַכָּרַת הַנְּתוּנִים הַבִּיוֹלוֹגִיִּים, הַפּוֹעֲלִים גַּם בָּאָדָם, אֵין לְצַפּוֹת לְכָךְ שֶׁמַּעֲרֶכֶת מַקֶּפֶת שֶׁל תְּכָנִים מוּסָרִיִּים תֻּסַּק מִמֶּחְקַר עוֹלָם הַחַי. לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, קָשֶׁה לְצַיֵּן כְּמוּסָרִית הִתְנַהֲגוּת קְבוּעָה, נֻקְשָׁה, שֶׁאֵינֶנָּה נוֹבַעַת מִבְּחִירָה. לְדֻגְמָא: כְּשֶׁמַּחֲנוֹת נְמָלִים לְבָנוֹת נִתְקָלוֹת בְּמַסְּעוֹתֵיהֶן בְּמִכְשׁוֹלֵי אֵשׁ, מְטִילוֹת עַצְמָן רְבָבוֹת נְמָלִים אֶל תּוֹךְ הַלְהָבוֹת וּמְכַבּוֹת אוֹתָן בְּגוּפָן כְּדֵי לִפְרֹץ דֶּרֶךְ לַמַּחֲנֶה כֻּלּוֹ. הִתְנַהֲגוּת זוֹ אֵינָהּ בְּגֶדֶר מַעֲשֵׂה גְּבוּרָה עֶלְיוֹן שֶׁל אִידֵאָלִיסְט, אֶלָּא תְּגוּבָה אוֹטוֹמָטִית שֶׁל מְכוֹנָה קְטַנָּה, אֲשֶׁר פְּעֻלּוֹתֶיהָ נִקְבָּעוֹת עַל יְדֵי גּוֹרְמֵי הַתּוֹרָשָׁה. כֻּלָּנוּ נַסְכִּים, שֶׁאֵין לְיַחֵס לַנְּמָלָה תְּכוּנוֹת מוּסָרִיּוֹת, מֵאַחַר שֶׁאֵין הִיא יְכוֹלָה לְהַחְלִיט עַל פְּעֻלָּתָהּ בְּדֶרֶךְ שֶׁל בְּחִירָה חָפְשִׁית וְשִׁפּוּט עַצְמָאִי. רַק כְּשֶׁקַּיָּם קוֹנְפְלִיקְט בֵּין הַנְּטִיָּה הַטִּבְעִית לְהַצִּיל אֶת נֶפֶשׁ הַפְּרָט וּבֵין מִצְוַת הַהַקְרָבָה הָעַצְמִית לְמַעַן הַכְּלָל, מִתְגַּלָּה הַהִתְנַהֲגוּת הַמּוּסָרִית. כְּדֵי לְהַגִּיעַ לִכְלָל הַכְרָעָה מוּסָרִית צָרִיךְ בַּעַל הַחַיִּים לִהְיוֹת בַּעַל כֹּשֶׁר חֲשִׁיבָה עַל עַצְמוֹ. תּוֹדָעָה זוֹ הִיא הַיְּסוֹד לַמַּסֶּכֶת הַמּוּסָרִית הַמַּקִּיפָה שֶׁל הָאָדָם.