מחשבת ישראל יב1 - [275]

דרך ארץ קדמה לתורה

א.

אֵין אָנוּ מוֹצְאִים בַּתּוֹרָה צִוּוּיִים מְפֹרָשִׁים עַל מִדּוֹת וּתְכוּנוֹת, וְרַבִּים תְּמֵהִים לְסִבַּת הַדָּבָר, כִּי הֲלֹא הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה הֵם עִקָּרִים יְסוֹדִיִּים בְּהַנְהָגַת הָאָדָם וְלָמָּה לֹא צִוְּתָה הַתּוֹרָה עֲלֵיהֶם. אָמְנָם מִדּוֹת רַבּוֹת נִכְלָלוֹת בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה וְרַבִּים הַצִּוּוּיִים וְהָאַזְהָרוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַיְּמָם כְּהִלְכָתָם בְּלִי שְׁלֵמוּת הַמִּדּוֹת וְהַתְּכוּנוֹת. הַאִם אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהַגִּיעַ לַמַּדְרֵגָה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", שֶׁזֶּה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, מִבְּלִי אֲשֶׁר יַטְבִּיעַ קֹדֶם בְּעַצְמוֹ וּבְנַפְשׁוֹ מִדּוֹת הַטּוֹב וְהַחֶסֶד? הַתּוֹרָה מַזְהִירָה עוֹד אַזְהָרוֹת בְּיַחַס לַזּוּלַת, כְּגוֹן: "לֹא תִּקּׂם"; "וְלֹא תִּטֹּר"; "לֹא תִּשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבְךָ" וכדו', וְהַאִם יֵשׁ בְּכֹחוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁלֹּא הִשְׁתַּלֵּם בְּמִדּוֹתָיו לַעֲקֹר מִתּוֹכוֹ כָּל רֶגֶשׁ שֶׁל טִינָה וּנְקָמָה לָאִישׁ אֲשֶׁר גָּמַל לוֹ רָעָה וְיִתְיַחֵס אֵלָיו כְּאִלּוּ לֹא עָשָׂה לוֹ כְּלוּם. וְכֵן עוֹד מִצְווֹת וְאַזְהָרוֹת רַבּוֹת. אֲבָל עִם זֶה לֹא צִוְּתָה הַתּוֹרָה עַל הַמִּדּוֹת וְהַתְּכוּנוֹת בִּמְיֻחָד, וְיֵשׁ לְעַיֵּן בַּדָּבָר.

אוּלָם כְּשֶׁנִּתְבּוֹנֵן נִרְאֶה שֶׁהַמִּדּוֹת וְהַתְּכוּנוֹת הֵם הַקְדָּמָה לַתּוֹרָה וְהוּא הַיְּסוֹד הָרִאשׁוֹן בְּמַהוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם אֲשֶׁר בִּלְעָדָיו אֵינֶנּוּ רָאוּי כְּלָל לְתוֹרָה. הָאָדָם נִבְרָא מֵרֵאשִׁית יְצִירָתוֹ כִּבְרִיאָה מֻשְׁלֶמֶת, כִּי עַל כֵּן נִבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹקִים וּכְחֵלֶק אלו' - אלוה - מִמַּעַל, וּכְשֵׁם שהקב"ה שָׁלֵם בְּכָל מַעֲלוֹתָיו וּמִדּוֹתָיו, כִּבְיָכוֹל, כֵּן נוֹצַר הָאָדָם בְּתוֹר חֵלֶק מִמֶּנּוּ וּכְצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ – שָׁלֵם בְּכָל מַעֲלוֹתָיו וּמִדּוֹתָיו.

וְלֹא רַק הָאָדָם נִבְרָא בְּתוֹר שָׁלֵם כִּי אִם כָּל בְּרוּאֵי הָעוֹלָם נִבְרְאוּ שְׁלֵמִים בְּכָל תְּכוּנוֹתֵיהֶם. בִּתְחִלַּת יְצִירָתָם לֹא הֻטְבְּעוּ בְּשׁוּם בַּעֲלֵי חַיִּים כָּל נְטִיּוֹת רָעוֹת אוֹ תְּכוּנוֹת מַזִּיקוֹת וְכֻלָּם שָׁפְעוּ אַךְ טוֹב וְחֶסֶד. וְאַחֲרִית הַיָּמִים תּוֹכִיחַ! הַנְּבִיאִים מְנַבְּאִים שֶׁבְּאַחֲרִית הַיָּמִים יַגִּיעוּ לְמַצָּב שֶׁל שָׁלוֹם וְאַהֲבָה בֵּין כָּל הַבְּרוּאִים וְכָל הָאָרֶץ תִּמָּלֵא דֵּעָה: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וכו', וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וכו' לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה י"א). נְבוּאָה זוֹ אוֹמֶרֶת שֶׁהַבְּרִיאָה תַּחְזֹר לִשְׁלֵמוּת כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה בִּתְחִלַּת יְצִירָתָהּ וַהֲרֵי שֶׁכָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים אֵין בִּתְכוּנוֹתֵיהֶם הַטִּבְעִיּוֹת שׁוּם כֹּחוֹת רָעִים וּמִמְּקוֹר יְצִירָתָם הֵם טוֹבֵי מֶזֶג.

וְכָךְ פֵּרַשׁ גַּם הרמב"ן בַּפָּסוּק: "וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ" (רְאֵה פֵּרוּשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה ויקרא כ"ו, ו'): "כִּי תִּהְיֶה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת קִיּוּם הַמִּצְווֹת כַּאֲשֶׁר הָיָה הָעוֹלָם מִתְּחִלָּתוֹ קֹדֶם חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם, אֵין חַיָּה וְרֶמֶשׂ מֵמִית הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: אֵין עָרוֹד מֵמִית אֶלָּא חֵטְא מֵמִית", כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה שׁוּם רַע בַּחַיּוֹת לִפְנֵי חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְלֹא הָיוּ מַזִּיקוֹת כְּלָל וּכְלָל...

וְדָבָר זֶה אָנוּ לְמֵדִים גַּם מִן הַתּוֹרָה. בְּעֵת שהקב"ה בָּרָא אֶת בַּעֲלֵי הַחַיִּים כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית א'). וַהֲרֵי בָּאָרֶץ גְּנוּזִים מִדֶּרֶךְ יְצִירָתָהּ הַטִּבְעִית כֹּחוֹת רוּחָנִיִּים גְּדוֹלִים, וְאִם הִיא הוֹצִיאָה מִתּוֹכָהּ אֶת בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַנִּקְרָאִים "נֶפֶשׁ חַיָּה", בְּוַדַּאי שֶׁגַּם בָּהֶם טְבוּעוֹת מִדּוֹת וּתְכוּנוֹת רוּחָנִיּוֹת.

וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמָּצִינוּ שֶׁגַּם לְאַחַר חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּלְאַחַר חֲטָאֵי כָּל הַדּוֹרוֹת, לַמְרוֹת שֶׁכָּל הַבְּרִיאָה וְגַם בַּעֲלֵי הַחַיִּים בִּכְלָלָם הוֹלְכִים וּמִתְמַעֲטִים מִדּוֹר לְדוֹר, עוֹד נִשְׁאֲרוּ בְּטִבְעָם שֶׁל בַּעֲלֵי הַחַיִּים תְּכוּנוֹת וּמַעֲלוֹת טוֹבוֹת בְּשִׁעוּר כָּזֶה שֶׁרָאוּי לָאָדָם לִלְמֹד מֵהֶם. "א"ר - אמר רבי - יוֹחָנָן אִלְמָלֵא נִתְּנָה תּוֹרָה הָיִינוּ לְמֵדִים צְנִיעוּת מֵחָתוּל וְגֶזֶל מִנְּמָלָה וַעֲרָיוֹת מִיּוֹנָה וְדֶרֶךְ אֶרֶץ מִתַּרְנְגוֹל" (עירובין ק)... וְכֵן גַּם מָצִינוּ שֶׁשְּׁלמֹה הֶחָכָם מִכָּל אָדָם מְיַעֵץ לִלְמֹד מִבַּעֲלֵי חַיִּים: "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם" (משלי ו'). וְאִם הָאָדָם עִם כָּל חָכְמָתוֹ וְעֶלְיוֹנוּתוֹ רָאוּי לוֹ לִלְמֹד מִבַּעֲלֵי חַיִּים, הֲרֵי בְּוַדַּאי שֶׁתְּכוּנוֹתֵיהֶם אֵלֶּה יֵשׁ בָּהֶן מַעֲלָה יְתֵרָה. וְאִם לְאַחַר כָּל חֶטְאֵי הַדּוֹרוֹת וְהַיְּרִידוֹת הַמְּמֻשָּׁכוֹת כָּךְ, הֲרֵי כַּמָּה הָיוּ שְׁלֵמִים בְּטִבְעָם בִּתְחִלַּת יְצִירָתָם וְלֹא הָיָה בָּהֶם שׁוּם פְּגָם וְלִקּוּי. וְהוּא מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד", כִּי לֹא הָיָה בַּבְּרִיאָה שׁוּם רַע וְהַכֹּל הָיָה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת.

וְאִם בַּעֲלֵי הַחַיִּים נִבְרְאוּ בְּמַעֲלוֹת גְּדוֹלוֹת כָּאֵלֶּה, עַל אַחַת כַּמָּה הָאָדָם שֶׁהוּא מִבְחַר הַיְּצוּרִים כֻּלָּם וּבוֹ כְּלוּלִים כָּל הַכֹּחוֹת, שֶׁטְּבוּעוֹת בּוֹ מִתְּחִלַּת יְצִירָתוֹ כָּל מִדּוֹת הַשְּׁלֵמוּת הָעֶלְיוֹנָה. וּדְבָרִים אֵלּוּ אֲמוּרִים בְּגוּפוֹ שֶׁל הָאָדָם טֶרֶם שֶׁנֻּפְּחָה בּוֹ נְשָׁמָה מִמַּעַל, בְּדוֹמֶה לְבַעֲלֵי הַחַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם אֶלָּא גּוּף וְהַנֶּפֶשׁ הַבְּהֵמִית, וּכְפִי שֶׁמַּשְׁמָע מִדִּבְרֵי חז"ל עַל הַכָּתוּב "גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ" (תהלים קל"ט). וּמִכָּאן כַּמָּה מֵהַמִּדּוֹת וְהַתְּכוּנוֹת נִטְבְּעוּ בָּאָדָם לְאַחַר שֶׁנֻּפְּחָה בּוֹ נְשָׁמָה מֵאֵת הָאֱלֹקִים, כַּכָּתוּב: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" – "מַאן דִּנְפַח מִדִּילֵיה נְפַח", וְנַעֲשָׂה מִטִּבְעוֹ דּוֹמֶה בְּמִדּוֹתָיו לְמִדּוֹת הקב"ה שֶׁנִּבְרָא בְּצַלְּמוֹ וּבְצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ.

וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ, אֵין כָּל מָקוֹם לְהַזְהִיר אֶת הָאָדָם בַּתּוֹרָה עַל הַמִּדּוֹת וְהַתְּכוּנוֹת, כִּי הֲרֵי בִּמְצִיאוּתוֹ הַטִּבְעִית הוּא כְּבָר שָׁלֵם בְּכָל הַמַּעֲלוֹת בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת וְהוּא יְסוֹד הָאָדָם וּבְתוֹר שֶׁכָּזֶה, בְּתוֹר הָאָדָם הַשָּׁלֵם, בָּאָה הַתּוֹרָה וּמְלַמֶּדֶת אוֹתוֹ לְהַשָּׂגוֹת וּמַעֲלוֹת עֶלְיוֹנוֹת יוֹתֵר.

וְזוֹהִי כַּוָּנַת דִּבְרֵי חז"ל: "כ"ו דּוֹרוֹת קָדְמָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ לַתּוֹרָה" (ויק"ר – ויקרא רבה - פ' ט), כִּי כָּל הַמִּדּוֹת וְהַתְּכוּנוֹת הַטּוֹבוֹת כְּלוּלוֹת בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ וְהֵן הֻטְבְּעוּ בָּאָדָם מִטִּבְעוֹ וְאֵינוֹ זָקוּק עֲלֵיהֶן לְמַתָּן תּוֹרָה, וְאִלּוּ מַתָּן הַתּוֹרָה בָּא לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן וּלְצַוּוֹתוֹ לְהַמְשִׁיךְ לַעֲלוֹת לְדֶרֶךְ שָׁמַיִם, לַמַּדְרֵגוֹת הָעוֹלוֹת עַל הַמַּעֲלוֹת שֶׁהֵן בִּבְחִינַת דֶּרֶךְ הָאָרֶץ.

?>

5) כיצד אפשר להסביר את העובדה שהאדם נברא עם מידות מוסריות מסוימות?

   מהו שורש

    המילה מידות?

?>

6) האם  לדעתכם גם בגויים הוטבעו תכונות מוסריות

מאז בריאתם?

נמקו את תשובתכם.

?>

7) מדוע  התורה היא המקור שממנו נלמדות מידות טובות  אם אפשר ללמוד מידות מבעלי החיים?

?>

8) מדוע "דרך ארץ קדמה לתורה?

?>

9) מהו הקשר בין מתן תורה לבין המידות שנטבעו  באדם מלידתו?