תנ"ך לבוביץ' תשפ"ד

שלום וברכה לכל מי שקורא אותי עכשיו ,

שמי יהושע בן נון האיש של משה, העזר כנגדו, האיש למשימות מיוחדות או שאולי אתם מכירים אותי בתור זה שקיבל ספר שלם על שמו (בטח למדתם.ן אותי בחטיבה).
לפעמים צריך לדעת את מי לשרת.

אני חייב לספר מה שקרה פה עכשיו, כי ברור לי שעוד איזה שלושת אלפים שמונה מאות שנה אף אחד לא יאמין למה שבאמת ראיתי!

קצת רקע, שתכנסו לראש, יצאנו ממצרים כי פרעה סוף סוף נשבר.. . טוב נשבר זו מילה גדולה, הוא הוכרע ע"י בורא עולם (או כמו שמשה קורה לו אלי). איך זה נגמר? המכה הכי קשה- מכת בכורות, כמובן. כל בן בכור מצרי מוצא את עצמו לא חי כל כך .

אז יצאנו מהר ממצרים, זרקנו משהו לפה (בתנאי שאתם קוראים לבצק לא טופח מחניק וחסר טעם (עוד לא המציאו את נוטלה) אוכל), בהוראת האל לקחנו בהשאלה כמה בגדים, כסף, זהב מהמצרים  וזזנו.

הלכנו..הלכנו...הלכנו.. עד שהגענו ל "פִּי הַחִירֹת, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם" (פס' א).
משה, הבוס שלי, באמת עילוי בהמון דברים, אבל כמו גבר טיפוסי הוא בטוח שהוא יודע בדיוק איך מגיעים לכל מקום, אבל בתכלס? וויז הוא לא!

פרעה, המלך המצרי שהרגיש מושפל, מבין שיש לו הזדמנות אחרונה. הוא בטח אמר לעצמו "נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ; סָגַר עֲלֵיהֶם, הַמִּדְבָּר" (פס' ג). כלומר, יש לי הזדמנות להחזיר את הכבוד המגיע לי, העבריים האלה לא מכירים את המדבר, אני אחזיר אותם למקומם הטבעי... לעבוד אצלי.
 ה' במקביל כבר חשב על הכל. הוא דאג ש" וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ. וַיֶּאְסֹר, אֶת-רִכְבּוֹ; וְאֶת-עַמּוֹ, לָקַח עִמּוֹ. וַיִּקַּח, שֵׁשׁ-מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל, רֶכֶב מִצְרָיִם; וְשָׁלִשִׁם, עַל-כֻּלּוֹ (פס' ה-ז).
אפשר לומר שה' סידר הכל כדי להוכיח לפרעה לעם ולתנך כולו מי הגדול מכולם.

אז פרעה וכל מצרים רודפים אחרינו והם כבר ממש בזנב שלנו, ובני ישראל בטירוף! הם צועקים לאלוהים אבל פונים למשה ובכזו כפיות טובה "הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם"(פס' יא). אתם מבינים? הם בטוחים שהם הולכים למות ושואלים את משה למה הוא הוציא אותם ממצרים "כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר" (פס' יב)ואני אומר באמת? עדיף לחיות עבד ולא לרדוף אחרי החופש שלך?.
תדעו לכם שזו לא הפעם האחרונה שבנ"י מתלוננים ושוכחים מה משה עשה למענם, אבל הפעם (אולי ) הייתה לכך סיבה. אלוהים רצה שזה יקרה, הוא רצה להוכיח להם ששרית חדד צדקה והיא כתבה עליו את השורה "אתה תותח אין, אין עליך מתה עליך אתה הגדול מכולם" או במילים יותר תנכיות "אַל-תִּירָאוּ--הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת יְהוָה, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם"(פס' יג).

אלוהים ומשה מתכננים בדיוק איך הכל יקרה וזהו, מלאך ה' כבר איתנו, דואג ללכת לפני המחנה, ועמוד ענן ששומר עלינו ומאיר לנו את הלילה מאחור.

ואז משה מניח את המטה על ים סוף ואתם לא מבינים מה קורה בעזרת רוח קדים! (רוח מזרחית ערה כך אמר לי דני הרופי או כמו שאנחנו קוראים לו איש הגשם) - ים סוף נבקע לשנים. תאמינו או לא, זה נראה כמו שני קירות שכל בני ישראל עוברים ביניהם, אבל בלי עין הרע יש הרבה בנ"י ומשה לא נהייה צעיר, אז לפי חז"ל (אנשים שאני לא מכיר) אני החזקתי את ידו מצד אחד ואהרון מצד שני וכך דאגנו שהמים ימשיכו לזרום כלפי מעלה.

אבל המצרים לא ויתרו והתחילו לרדוף אחרי בנ"י, הם עקשנים אלה, אבל אין מה לעשות. ככה זה שיש למישהו מטרה, הוא לא רואה בעיניים (ואל תשכחו, לילה. באמת לא ראו בעיניים). הגיעה אשמרת הבוקר, שזה אומר השעות האלה שבתיכון במיוחד בימי שישי הולכים לישון, ואלוהים מחליט לעשות בלגן במחנה מצרים. מלאכי אלוהים גורמים למהומה ודואגים לנתק את הגלגלים מכלי הרכב והמצרים, הם מתחילים להבין שמשהו כאן פלאי, שמשהו כאן ניסי "וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם, אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל--כִּי יְהוָה, נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם" (פס' כה). או שמי שעבד על הרכבים היה מהצד הלא נכון של "יצאת צדיק".

 שמעו מילה של יהושע, בחיים שלי לא ראיתי את המצרים כל כך מפחדים וכל כך נואשים, ותאמינו לי ראיתי הרבה מצרים בחיי.
משה הוריד את הידיים, כי ככה אלוהים אמר לו, ובאותו רגע ממש, הים פשוט חזר להיות רגיל, בלי קירות בלי אטרקציות ובלי בני ישראל רק המצרים שתקועים באמצע "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם:  לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם, עַד-אֶחָד" (פס' כח).

לא נשאר אחד? טוב קצת הגזימו הכותבים של הספר, אבל מלא מצרים, כולל פרעה )כנראה(  מצאו את עצמם במים בצד המעליב. וזהו. בני ישראל – in מצרים – out.
אופוריה כזו אני לא זוכר שנים. יש כאלה שיאמרו ששמחה כזו יראו רק עוד איזה חמש מאות שנים, בשמחת בית השואבה, או בזכיה הראשונה של מכבי בגביע אירופה.

אני יהושע בן נון אומר לכם, לא יודע מי הקופירייטר של אלוהים, אבל הוא גאון, כי מאותו רגע (אולי נכון יותר להגיד באותו רגע )  "יִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ" (פס' לא).

אין, זה היה אירוע חד פעמי שאולי פרק שחזור שלו יופיע בספר שלי, אבל הרבה פחות מרשים, תלוי איך זה יעבור בעריכה.

ספוילר: זה יעבור, דאגתי לזה בחוזה שלי שהסכמתי שיכתבו עליי ספר.

עד כאן בינתיים.

שלכם,

יהושע בן נון