אמירים אביב לבגרות - היסטוריה תשפ"ב

עיקרי ההסכם עם מצרים 24.2.1949.

• כל אזור הנגב נשאר בידי ישראל עד קו ניצנה.
• רצועת עזה נותרה בשלטון מצרי.
• לצבא המצרי שנותר ב"כיס פלוג'ה" הותר לעזוב את ישראל עם ציודו ונשקו.

עיקרי ההסכם עם לבנון: 23.3.1949

• ישראל נסוגה מ – 14 הכפרים הלבנונים שכבשה.
  
• צבא לבנון פינה את ראש הנקרה.
  
• קו הגבול המנדטורי נקבע כגבול בין ישראל ולבנון.

עיקרי ההסכם עם ירדן: 3.4.1949.

• במהלך השיחות עם ירדן, על רקע דרישתה לקבל את הנגב, התבצע "מבצע עובדה".
  
• לאחר מו"מ ממושך  הושגה הסכמה ובוצעו חילופי שטחים: ירדן ויתרה על ואדי ערה, וישראל הסכימה לויתורים באזור הר חברון.
  
• יהודה ושומרון וכן ירושלים המזרחית נשארו בתחומי ירדן. נוצר קו גבול ארוך ומפותל לאורך 330 ק"מ מעמק בית שאן בצפון ועד אילת.
• סוכם על חופש תנועה בכביש העובר דרך לטרון לירושלים ובמסילת הרכבת לירושלים, וכן על  גישה חופשית למקומות הקדושים כולל הכותל המערבי (חלק מזה לא בוצע).

עיקרי ההסכם עם סוריה, לאחר מו"מ ארוך וקשה שהסתיים רק ביולי 1949

• הסורים נסוגו עד הגבול הבינלאומי הקודם. 
• הכינרת נשארה בידי ישראל, אך באזורים המזרחיים והדרומיים שלה נקבעו שטחים מפורזים. 
• בכל מקום שלא היתה חפיפה בין קו הגבול הבינלאומי ובין קווי שביתת הנשק, הקווים בהם עמדו הכוחות בעת ההפוגה השניה, נקבעו אזורים מפורזים. יו"ר ועדת שביתת הנשק יהיה מוסמך להתיר כניסת אזרחים לישובים בתוכם.
• כוח של האו"ם הוצב בין הכוחות הישראלים לצבא הסורי.

הסכמי שביתת הנשק שהושגו במו"מ בין ישראל למדינות ערב, קבעו בפועל את גבולות מדינת ישראל ל-19 שנים. הם השתנו רק במלחמת ששת הימים.

עירק סרבה לחתום הסכם שביתת נשק עם ישראל ולהלכה נשארה במצב מלחמה עמה.