תנ"ך אורט יד לבוביץ' תש"ף

סוג המזמור: מזמור תודה של יחיד.  יש הרואים בו מזמור של עולה לרגל לבית ה'.

נושא המזמור: המשורר בוטח בה' וחש שה' איתו בכל מקום ובכל מצב.

אמצעים אומנותיים:

א. ניגוד- בפתיחה "ה' רעי - לא אחסר", ובחתימה: "תערך לפני שלחן- נגד צררי"- לשון חיוב ולעומתה לשון שלילה.

ב. מטאפורה- ניתן לראות תמונות מטאפוריות:

                         (1) נדודי העדר עם הרועה (המשורר- השה, ה'- הרועה).

                         (2) ישיבה לבטח בשולחן (המשורר- האורח, ה'- בעל הבית).

היחס בין שתי התמונות הוא ניגודי: נדודים לעומת ישיבה, אכילת עשב לעומת אכילה משולחן המלכים.

למזמור שתי משמעויות:

1. משמעות אישית- חיי האדם תחילתם נדודים וחיפוש וסופם ישיבת קבע.

2. משמעות לאומית- עם ישראל החל בנדודים במדבר ולבסוף ישב על אדמתו סביב בית המקדש.

מבנה המזמור: שלוש תמונות מעולמות שונים

תמונה ראשונה- עולם השדב הפתוח, הנתון לאיומי הטבע. (פסוקים א - ג)

תמונה שניה- עולם היישוב הבנוי הנדמה כבטוח, אך נתון גם הוא לאיום של גורמים חיצוניים. (פסוקים ה- ו)

תמונה שלישית- הצהרת ביטחון מוחלט של המשורר באלוהים. זו התמונה המקשרת בין שתי התמונות האחרות,

והיא מייצגת את שני העולמות- הרועה והצאן בשדה הפתוח- "בגיא צלמות", כאשר השבט והמשענת הם מקלות הרועה.

אך השבט והמשענת הם סמליו של מלך היושב על כסא מלכותו ביישוב הקבע.

את התמונות המנוגדות תוחמים שני משפטי המפתח- הראשון והאחרון, המביעים את המסר-

ה' רעי לא אחסר", "ושבתי בבית ה' לאורך ימים".

אין זה משנה מהן נסיבות חייו של האדם, אם הוא רועה נודד ואם הוא מלך היושב על כסאו, עליו לבטוח בה'!