תנ"ך אורט יד לבוביץ' תש"ף

סוג המזמור- הימנון לה'- שיר שבח ותהילה לכבוד האל בורא עולם.

במדרש קהלת רבה ט' כתוב: "כל מה שבראתי- בשבילך בראתי! תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי". רוט ורותם (1989) סבורים שזהו המסר של המזמור.

מבנה המזמור- יש להבחין בין הכותרת ובין גוף המזמור. הכותרת האופיינית "לַמְנַצֵּחַ עַל-הַגִּתִּית (=כלי נגינה שדומה לגת, כנראה כינור קדום)  מִזְמוֹר לְדָוִד" איננה חלק מהמזמור.

הפתיח: יְהוָה אֲדֹנֵינוּ--    מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ, בְּכָל-הָאָרֶץ; (פס' ב)

והחתימה (סיום): יְהוָה אֲדֹנֵינוּ:    מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ, בְּכָל-הָאָרֶץ (פסוק י) הם זהים ולכן יוצרים מסגרת למזמור. אמצעי אומנותי זה נקרא "אינקלוזיו".

למזמור שני בתים:

בית א (פס' ב - ה)- המשורר מתפעל מכבוד ה' והדרו בבריאה- ואינו יכול שלא להתפלא על כך שלאדם הקטן וחסר החשיבות ביחס לבריאה יש חשיבות כה רבה, כך למשל:

• כִּי-אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ,    מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ--
• יָרֵחַ וְכוֹכָבִים,    אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה.
• ה  מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ???

מהו האדם ביחס לירח, לכוכבים, לשמים?

בית ב (פס' ו- י)- גדולת האדם בעולמו של אלוהים. כאן המשורר עוסק במעמדו של האדם בעולם. כך למשל:

וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט, מֵאֱלֹהִים;    וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ.
ז  תַּמְשִׁילֵהוּ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ;    כֹּל, שַׁתָּה תַחַת-רַגְלָיו.

האדם מעט נמוך מאלוהים, אך עטור כבוד והדר. אלהים עשה את האדם למושל הארץ, הכל תחת רגליו.

ישנו ניגוד בין בית א', המתאר את קטנות האדם לעומת גדולת האל, ובין בית ב, המתאר את עליונות האדם על פני כל הברואים.

הפתיחה והסיום המאדירים את האל הבורא, הם המסגרת שבה לגיטימי להתפעל ממקומו של האדם בעולם- את כל כוחו ואת שליטתו בעולם קיבל מאלוהים!

רוט ושרביט מציעים לקרוא את המזמור על פי התרשים המצורף:

האדם נמצא במרכז המזמור, אך עם מילת השאלה הפותחת "מה?" למה האדם במרכז? המשורר מזהיר את הקורא לא לשכוח שיש מעגל רחב יותר, חשוב יותר, מהמעגל שלו,

ורעיון זה מקבל חיזוק על ידי החזרה על המילה "מה"?

מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ

מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ

מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ

גדולת האדם נגזרת מהמעגל החיצוני, הגדול יותר, התאר את האל האדיר, את השמים והכוכבים ואת הבריאה כולה, כמתואר בתרשים המרשים: