תנ"ך אורט יד לבוביץ' תש"ף

טז וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים, וַיַּשְׁקִפוּ עַל-פְּנֵי סְדֹם; וְאַבְרָהָם--הֹלֵךְ עִמָּם, לְשַׁלְּחָם.  יז וַיהוָה, אָמָר:  הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה.  יח וְאַבְרָהָם--הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ-בוֹ--כֹּל, גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  יט כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט--לְמַעַן, הָבִיא יְהוָה עַל-אַבְרָהָם, אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר, עָלָיו.

בפסוקים אלה אנו זוכים להצצה למחשבותיו של אלוהים- אלוהים מחליט לשתף את אברהם בתוכניות שלו לגבי העיר סדום (העיר שבה גר לוט). בקטע זה מופיע גם הנימוק להחלטה לשתף את אברהם:

אַבְרָהָם--הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל- מאברהם יצא עם גדול (גוי=עם).

יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט- אברהם יצווה את בניו לעשות צדקה ומשפט, והנהיג באופן הוגן, לשפוט בצדק.

כ וַיֹּאמֶר יְהוָה, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד.  כא אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה.

מדוע "זעקת סדום" ולא "צעקת סדום"? כי אין צדי(ק) בסדום. זו בדיחה, נא לצחוק.

אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה- מדוע אלוהים צריך לרדת ולראות מה קורה בסדום? לא רואים טוב מהשמים? רעיון דומה ראינו בסיפור מגדל בבל: וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל (פסוק ה). אלוהים יורד ובודק בעצמו את הדברים, לפני שהוא שופט ומעניש. למה? כדי ללמד את השופטים בשר ודם שלא מכריעים מבלי לבדוק היטב את הראיות!

הַכְּצַעֲקָתָהּ- אלוהים בודק האם הצעקה שעלתה עד אליו מוצדקת לפני שהוא מחליט כָּלָה (כלייה, השמדה). מדוע מופיע בלשון נקבה- הצעקה שלה?

א. הצעקה של העיר.

ב. על פי המדרש: מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאות מים אמרה אחת לחברתה למה פניך חולניות אמרה לה כלו מזונותיה וכבר היא נטויה למות מה עשתה מלאה את הכד קמח והחליפו נטלה זו מה שביד זו וכיון שהרגישו בה נטלו ושרפו אותה אמר הקב"ה אפי' אני מבקש לשתוק דינה של נערה אינו מניח אותי לשתוק הה"ד הכצעקתה הכצעקתם אינו אומר אלא הכצעקתה ואיזו זו דינה של נערה. (מדרש רבה על וירא).

כלומר- מדובר על נערה שעשתה חסד עם נערה אחרת, והביאה לה מזון כדי להצילה מרעב. אנשי העיר שרפו אותה על מעשה זה.

כב וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים, וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה; וְאַבְרָהָם--עוֹדֶנּוּ עֹמֵד, לִפְנֵי יְהוָה.

רש"י על פסוק זה: והיה לו לכתוב: ויי' עודנו עומד על אברהם!? אלא תיקון סופרים הוא זה (ראה ב"ר מט , ז) , שהפכוהו רבותינו לכתוב כן.

רש"י מצטט את בראשית רבה ומציין כי פסוק זה הינו תיקון סופרים, וכי במקור היה כתוב שה' עומד לפני אברהם. מדוע תוקן הפסוק? כי אין זה מכבד! ה' עוזב והאדם נשאר לעמוד ולא להפך. תארו לכם שיחה בין מורה ותלמיד. האם ראוי שהמורה ישאר לעמוד והתלמיד ילך לדרכו? מי צריך לסיים את המפגש?

תיקון סופרים הוא שינוי מְכוּוָן בנוסח הכתוב, שנעשה בידי הסופרים הקדומים (בשנים 450 עד 100 לפני הספירה). השינוי נעשה כדי למנוע פגיעה בכבודו של אלוהים. (מתוך: הספרייה הוירטואלית של מט"ח).

פסוקים כג- לג: אברהם מנהל משא ומתן

כג וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר:  הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע.  כד אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם, לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ.  כה חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ--הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.

אלוהים מתכוון להשמיד את סדום בגלל ריבוי החוטאים שבה. זהו גמול קיבוצי (=כל הקהילה נענשת על מעשים של אנשים מתוכה). אתם קוראים לזה "עונש קולקטיבי".

אברהם אומר: אם אפשר להעניש עיר שלמה על מעשי חוטאים מתוכה, למה לא להציל את כל העיר בזכות הצדיקים שבתוכה? הוא אף מעז ונוזף באלוהים בשאלה הרטורית: הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט???

אלוהים משתכנע ואומר שאם ימצא בסדום חמישים צדיקים, יסלח לכל העיר ולא ישמידה. כאן מתחיל משא ומתן הדרגתי מעניין מאוד. קראו את הפסוקים:

כו וַיֹּאמֶר יְהוָה, אִם-אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר--וְנָשָׂאתִי לְכָל-הַמָּקוֹם, בַּעֲבוּרָם.  כז וַיַּעַן אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר:  הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי, וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר.  כח אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם, חֲמִשָּׁה--הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה, אֶת-כָּל-הָעִיר; וַיֹּאמֶר, לֹא אַשְׁחִית, אִם-אֶמְצָא שָׁם, אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה.  כט וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו, וַיֹּאמַר, אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, אַרְבָּעִים; וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה, בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים.  ל וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבֵּרָה--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, שְׁלֹשִׁים; וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה, אִם-אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים.  לא וַיֹּאמֶר, הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֶשְׂרִים; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים.  לב וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ-הַפַּעַם--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֲשָׂרָה; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה.  לג וַיֵּלֶךְ יְהוָה--כַּאֲשֶׁר כִּלָּה, לְדַבֵּר אֶל-אַבְרָהָם; וְאַבְרָהָם, שָׁב לִמְקֹמוֹ.

חישבו- מדוע אברהם נעצר בעשרה צדיקים?