תהילים קכ"א- ניתוח המזמור
א שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת
אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים-- מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
למה אל ההרים? משום שההרים נתפסו כמקום משכנם של האלים, בכל התרבויות. מכירים את האולימפוס? את האקרופוליס? מיתולוגיות מיקמו את משכן האלים על הר כי במבט מרחוק, נראה שקצה ההר מגיע לשמים.
האם גם בישראל קישור בין הר לבין האלהים? חישבו על כך.
במשפט הפותח ישנה שאלה- מאין יבוא עזרי?
ב עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה-- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
בפסוק זה מופיעה התשובה- מעם ה'. וכדי לחזק את האפשרות הזו כאפשרות ריאלית, מציינים את עוצמת האל- הוא עושה שמים וארץ, האל הבורא. לכן יש בכוחו להציל את מאמיניו מכל מצוקה וצרה.
ג אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
ד הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן-- שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
בפסוקים אלה הניגוד מעוצב בצורה יצאת דופן- המשחק בין לא ואל מחזק את צורת השלילה הבולטת בפסוקים הללו:
האל לא יתן לך ליפול (לַמּוֹט רַגְלֶךָ, מוט כמו למוטט, להפיל), האל השומר לא נם (ישן). כאן יש התייחסות לפרט המביע מצוקה.
בפסוק הבא ההתייחסות היא לעם המביע מצוקה:
הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן-- שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
כמו שהאל לא ישן ושומר שהפרט לא יפול, כך הוא לא ישן שומור שהעם שלו לא יפול.
ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.
ה' שומר, מלווה ועוזר- שֹׁמְרֶךָ (השומר שלך), צִלְּךָ (צמוד אליך כמו צל), יַד יְמִינֶךָ (מקור הכוח, העזרה). נשאלת השאלה האם שוב עוסק המזמור בפרט? או שהמשפט מתייחס לסיומת של הפסוק הקודם- שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, ואז המשמעות היא לאומית- עוסק בעם ישראל.
ו יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה; וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
השמש והירח מתחברים לפתיח: עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. האל הבורא שומר מכל רע. היסודות העוצמתיים שמש וירח, שעלולים להכות את האדם ביום (שמש) ובלילה (ירח), אף פעם לא יפגעו בנו, כי ה' שומר עלינו והוא שולט בהם!
למה חשוב לציין שה' שולט בשמש ובירח? כי עמי קדם האמינו כי הם אלים עוצמתיים קדומים, עם קפריזות הרסניות. כך הירח עלול לבלבל את האדם או להשפיע על הטבע, והשמש גורמת לכויות בעור או מכת שמש. אלו גרמי השמים האדירים ביותר, שיכולים להיות ברכה אך גם קללה. האל שלנו מרסן אותם.
ז יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.
ח יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ-- מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.
"צאתך ובואך" הם מושגים הקשורים למלחמה. המלך היה "יוצא ובא" לפני העם, כלומר- מוביל לקרב. לכן נוהגים לקרוא מזמור זה למען חיילי צה"ל.
מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם- סיומת מפוארת, שמלמדת על ניצחיות האל ואולי גם על ניצחיות הברית של ה' עם עם ישראל.