תהילים קכ"ב- ירושלים הבנויה- ניתוח המזמור

תהילים פרק קכב

א  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לְדָוִד:

זוהי כותרת המזמור. המזמור מסוג "שיר מעלות" (ראו במבוא לשירי המעלות). מיוחס לדוד. אין לדעת אם ייחסו לדוד את הכתיבה או לזכרו, או אולי למשורר קראו דוד? שם נפוץ...

שָׂמַחְתִּי, בְּאֹמְרִים לִי--    בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ.

זהו מזמור עלייה לרגל- המשורר מביע שמחה על כך שהוא מצטרף לעולים לרגל לירושלים.

ב  עֹמְדוֹת, הָיוּ רַגְלֵינוּ--    בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלִָם.


הפסוק כתוב בלשון עבר. יתכן שיש כאן געגוע לימים בהם היו עולים לרגל לירושלים, ועל כן יש פרשנים הסבורים כי המזמור נכתב לאחר חורבן בית המקדש.

ג  יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה--    כְּעִיר, שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו.

ירושלים מתוארת כעיר שחוברה לה יחדו, יתכן שפסוק זה מתאר את כיבושי העיר וסביבותיה במהלך ההיסטוריה המקראית. פסוק זה נעשה משמעותי ביותר לאחר מלחמת ששת הימים, עם איחוד העיר. הוא מבטא את השאיפה לירושלים, בירת ישראל  המאוחדת לנצח נצחים(!)



ד  שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי-יָהּ--עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל:    לְהֹדוֹת, לְשֵׁם יְהוָה.

ה  כִּי שָׁמָּה, יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט:    כִּסְאוֹת, לְבֵית דָּוִד.


פסוקים אלה מתארים את תפקידי העיר ירושלים כעיר בירה:

1. שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים- מקום ההתכנסות של כל השבטים

2. לְהֹדוֹת, לְשֵׁם יְהוָה- מקום בו אפשר להודות לאלוהים

3. שָׁמָּה, יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט- זהו המקום שבו מתקיים המשפט

4. כִּסְאוֹת, לְבֵית דָּוִד- כס השלטון של המלך, מבית דוד, נמצא בירושלים (מרכז השלטון).


המשורר מאחל שלום לירושלים:

ו  שַׁאֲלוּ, שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם;    יִשְׁלָיוּ, אֹהֲבָיִךְ.
ז  יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ;    שַׁלְוָה, בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.
ח  לְמַעַן, אַחַי וְרֵעָי--    אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ.
ט  לְמַעַן, בֵּית-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ--    אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.

המשורר מבקש את שלומה של ירושלים, מאחל שיהיה בה שלום (חיצוני כמו גם פנימי, רלוונטי היום יותר מתמיד) וכמובן מאחל לה שלווה.

לְמַעַן, בֵּית-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ- שלומו של בית המקדש מובטח רק כאשר שלומה של ירושלים מובטח. אכן, כאשר ירושלים נכבשה ונחרבה, בית המקדש חרב.

נראה שהמשורר יודע זאת ומשחרר ספוילר.


אמצעים אומנותיים:

מילה מנחה- שלום. גם המילה "שם, שמה" חוזרת חזרה מלאת משמעות וכמובן ירושלים.

אנאפורה- חזרה על התחילית. בפסוקים ח- ט הפתיח הוא "למען", זוהי אנאפורה.

מעבר בין זמנים- עבר- שָׂמַחְתִּי, הווה -בְּאֹמְרִים, עתיד- אֲדַבְּרָה, אֲבַקְשָׁה.

חריזה- בפסוקים ז- ט יש סיומת מתחרזת:

אֹהֲבָיִךְ.בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ

בָּךְ.לָךְ


Последнее изменение: Вторник, 24 марта 2020, 21:48