תנ"ך אורט יד לבוביץ' תש"ף

י כִּי-תֵצֵא מַחֲנֶה, עַל-אֹיְבֶיךָ:  וְנִשְׁמַרְתָּ--מִכֹּל, דָּבָר רָע.

הכותרת מבהירה מהי מטרת החוק: וְנִשְׁמַרְתָּ--מִכֹּל, דָּבָר רָע. זה אמור להגן על הלוחמים בשדה הקרב.

יא כִּי-יִהְיֶה בְךָ אִישׁ, אֲשֶׁר לֹא-יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה-לָיְלָה--וְיָצָא אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, לֹא יָבֹא אֶל-תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה.  יב וְהָיָה לִפְנוֹת-עֶרֶב, יִרְחַץ בַּמָּיִם; וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ, יָבֹא אֶל-תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה.

אדם שאיננו טהור כי שפך זרע לבטלה מִקְּרֵה-לָיְלָה= קרי לילה, צריך לצאת מהמחנה. לפנות ערב הוא יתרחץ ובלילה יחזור למחנה. (כבוא השמש- זמן שקיעה)

  יג וְיָד תִּהְיֶה לְךָ, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה; וְיָצָאתָ שָּׁמָּה, חוּץ.  יד וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ, עַל-אֲזֵנֶךָ; וְהָיָה, בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ, וְחָפַרְתָּה בָהּ, וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת-צֵאָתֶךָ.

כאשר על הלוחם להתפנות, עליו להצטייד ביד- את חפירה קטנה. עליו לצאת מחוץ למחנה, לחפור בור ולכוון בהצלחה! לאחר שסיים עליו לכסות צואתו.

אלו כללי היגיינה מפורטים להפליא, ורלוונטים מאוד בימים אלה. ידוע כי בעת כיבושים לא פעם צבאות שלמים נפגעו קשות ממגפות. גם כאן השמירה על ניקיון המחנה היא חשיבה הגיונית והיגיינית כאחד.

טו כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ, לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ, קָדוֹשׁ:  וְלֹא-יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ.

הנימוק להגבלות הללו- כשעם ישראל יוצא למלחמה אלוהים נמצא איתוץ חשוב לשמור על המחנה קדוש (טהור), כי אם לא, אלהים יעזוב את הצבא ואז סיכויי ההצלחה במלחמה פוחתים.

בעוד שלכלל השני יש הסבר הגיוני והיגייני, לכלל הראשון אין. מדוע שפיכת זרע היא סכנה למחנה?

הסבר אחד יכול להגיע מהחשיבה היהודית המאגית- מעשה כזה מזמן את מלכת השדים לילית.