תנ"ך אורט יד לבוביץ' תש"ף

פסוקים א- ז- אקספוזיציה

א וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:  אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.  ב רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה.  ג יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, וּבִנְיָמִן.  ד דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר.  ה וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ; וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם.  ו וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא.  ז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם.  {פ}

מהו המידע שנמסר לנו באקספוזיציה?

1. מיהם בני יעקב שבאו למצרים עם יעקב? מפורטים אחד עשר הבנים של יעקב, ללא יוסף. מדוע? כי יוסף הגיע למצרים בדרך אחרת, וכאשר האחים הצטרפו, הוא כבר היה במעמד אחר- צפנת פענח, המשנה לפרעה, המשביר (שהוא במקרה גם בנו של יעקב).

2. שבעים נפש- מספר טיפולוגי המצאר את הריבוי הטבעי של משפחת בני יעקב (=ישראל).

3. יוסף וכל הדור ההוא מתו (הזמנים חלפו).

4. בני ישראל התרבו מאוד- כמה הרבה? המילה "ישרצו" מרמזת על פיריון ברמות של דגים (זוכרים למה אוכלים דג בראש השנה? סמל להתרבות).

פסוקים ח- י- פרעה החדש מייצר תשתית לשיעבוד

ח וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף.  ט וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ.  י הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ.

נתעכב על הביטוי אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף.

מה פירושו?

א. לא הכיר את יוסף

ב. לא הכיר ביוסף

סביר להניח  פרעה בחר להתעלם מתרומתו של יוסף לממלכה המצרית, המצרים תיעדו ולמדו את ההיסטוריה היטב- במיוחד בני המלוכה.

פרעה פונה לעמו (ביטוי המסמל קירבה, אחדות אבל גם התבדלות- המצרים הם כן העם שלו, על היתר- לא).

הוא מתאר לעמו מציאות מלחיצה- הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ.

כלומר- ישראל רבים מהמצרים. לא סביר שזה נכון, אבל זה כלל לא חשוב! כותרות רק צריכות להישמע נכון, הן לא חייבות לתאר מציאות אובייקטיבית! שימו לב- פרעה הוא הראשון שמכנה את ישראל "עם". הכרה בציבור כעם היא ההופכת אותו לעם, אם כן התיאור הקלאסי של הרשע הראשי שיוצר בעצמו את האוייב שלו, מתקיים גם כאן.

מהו האיום הפוטנציאלי של עם ישראל הרב והעצום בתוך מצרים?

וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ- פרעה מציג את ישראל כ"גיס חמישי"- אויב מתוך הממלכה שמשתף פעולה עם אויב חיצוני, ויש בכוחו להפיל את הממלכה. לפי דבר פרעה, אם מצרים תותקף על ידי אויב חיצוני, עם ישראל שיושב בתוך מצרים ישתף פעולה עם התוקף, ויסייע להפלת מצרים.

וכך פרעה מייצר תשתית הסברתית לצעדים ההדרגתיים שלו כנגד עם ישראל, מה שניתן לראות כשלבי השיעבוד:

פסוקים יא- כב- שלבי השיעבוד:

שלב 1- מסים

יא וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס.  יב וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

פרעה מטיל מסים על בני ישראל. אילו מסים? יתכן שמס כספי אך המס שמתואר כאן הוא מס סבל, ולראייה: לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם. מס סבל הוא מס של עבודה. הציבור מחוייב בעבודות שירות עבור הממלכה, שכוללות בנייה. במסגרת שלב זה בני ישראל בנו את הערים פִּתֹם וְרַעַמְסֵס. האיזכור של העיר רעמסס מסייעת לחוקרים לזהות את התקופה ואת הפרעה המשעבד כרעמסס השני, 1200 לפני הספירה.

בתיאור זה ישנה אירוניה וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ, כלומר: מטרת מס הסבל היתה להחליש ולהמעיט את בני ישראל, אך התקבלה תוצאה הפוכה- העם התחזק והתעצם!

שלב 2- עבודת פרך

יג וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ.  יד וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה--אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ.

עבודת פרך היא שלב נוסף בשיעבוד. נראה כי מטרת העבודה היא למרר את חייהם, ומעבר לעבודות הבנייה נוספו עבודות נוספות שאינן חלק ממס הסבל המקובל.

המילה "פרך" מופיעה רק בהקשר לשיעבוד בני ישראל, והפירוש המקובל הוא עבודה קשה מאוד. פרשנים הציעו לקרוא את המילה "פרך" כהלחם בסיסים של המילים "פה" ו"רך". שיעבדו את בני ישראל במילים רכות, בחנופה ובשכנוע. (דומה למושג בן זמננו "עבדות מרצון").

שלב 3- המתת הבנים באופן סמוי

טו וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה.  טז וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם:  אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה.  יז וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים.  יח וַיִּקְרָא מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת, וַיֹּאמֶר לָהֶן, מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים.  יט וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל-פַּרְעֹה, כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת:  כִּי-חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ.  כ וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים, לַמְיַלְּדֹת; וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ, מְאֹד.  כא וַיְהִי, כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים; וַיַּעַשׂ לָהֶם, בָּתִּים.

בשלב זה פרעה פונה למיילדות העבריות ודורש כי בעת הלידה, כאשר הן רואות כי הנולד הוא זכר, עליהן להרוג אותו. זהו מהלך שלא מעורר שאלות, כי תמותת תינוקות בלידה בעת העתיקה היא תופעה בלתי נדירה, אף אחד לא צריך לדעת שהן הביאו למות הבנים.

שפרה ופועה, המיילדות העבריות (סביר כי הן מיילדות המשמשות את העבריות ולא עבריות בעצמן) לא משתפות פעולה עם פרעה! הן לא הורגות את הבנים! אמנם לא היתה אז שבועת היפוקרטס אבל ניתן להאמין שכל מי שעסקה ברפואה ומיילדות, ונלחמה להציל חיים, לא תמהר להפסיק חיים בגלל צו המלך!

פרעה רואה כי הצו שלא לא מתקיים וכי נולדים בנים בריאים לעבריות. הוא מזמן את המיילדות לשימוע אך הן ניצלות בזכות הטיעון המוחץ, שמשלב התנשאות נשית על בורות גברית טיפוסית וניחוח גזענות: הנשים העבריות הן כמו חיות! עוד לפני שהמיילדת מגיעה, התינוק כבר בחוץ.

פרעה לא יודע להגיב לזה, אבל אלוהים שלנו כן! הוא מפנק את המיילדות בבתים על הגבורה שלהן.

שלב 4- המתת הבנים האופן גלוי

כב וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר:  כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן.

צו זה הוא כבר "הפתרון הסופי" של פרעה! הצו דורש שכל בן שנולד יושלך ליאור. (הנילוס). הבנות זוכות לחיות כי ברגע שאישה נישאת למצרי, היא מצרית וילדיה מצריים. קביעת הדת לפי האם היא המצאה יהודית מאוחרת ואינה תקפה לימי התנ"ך.