אמירים אביב לבגרות היסטוריה

כדי שתכנית החלוקה תתקבל נקבע שיש צורך ברוב של 2/3 מהקולות שיצביעו בעד. ההנהלה הציונית החלה בפעילות דיפלומטית נמרצת לגיוס הרוב הדרוש. המשלחת המדינית באו"ם בראשות משה שרתוק (שרת) ניהלה מסע הסברה ושכנוע בקרב ראשי המדינות, ארגונים בינלאומיים וחברי משלחות באו"ם. על כל אחד מחברי הקבוצה הוטל טיפול במדינה אחרת, כדי להשיג את תמיכתה בהצבעה. החלוקה נעשתה לפי הרקע, הקשרים וכישורי השפה של החברים.

התנועה הציונית בארה"ב הצליחה לגייס את דעת הקהל האמריקאית וזו השפיעה על נשיא ארה"ב ועל משרד החוץ להיתרם למען הקמת מדינה יהודית ולשכנע מדינות נוספות שיתמכו גם הם בתכנית החלוקה (תוך ניצול העובדה שהייתה שנת בחירות בארה"ב). לפגישתו של חיים ויצמן עם נשיא ארה"ב, טרם ההצבעה - הייתה השפעה גדולה שתרמה לשכנועו של הנשיא האמריקאי לתמוך בהקמת המדינה היהודית.

מאמץ דיפלומטי ארוך הושקע גם בקרב המשלחות הערביות והמוסלמיות ובקרב הודו. הציונים שכנעו את עצמם שהודו עשויה לתמוך בישראל בגלל מספר נקודות דמיון בינה לבין המדינה שבדרך כמו המאבק בבריטים וההתעוררות לאומית בהודו. למשימה זו גויסו אנשי רמי דרג ובראשם אלברט איינשטיין שכתב מכתב לראש ממשלת הודו - נהרו.

במסגרת מאמצים אלו משה שרתוק (שרת) שלח מברק לשר החוץ היווני ובו ביקש לתמוך בעצרת בתכנית החלוקה מתוך תחושת אחריות היסטורית וסיבות נוספות. אשתו של וינגייט ז"ל, שהיה מקורב לשליט אתיופיה, גויסה אף היא ונתבקשה להפעיל את השפעתה על ראש המדינה ולגרום לו להצביע בעד הצעת ההחלטה. הבעלים היהודיים של חברת הצמיגים הענקית פייר-סטון איים על ראש מדינת ליבריה (שהייצוא העיקרי שלה היה גומי לצמיגים) שאם לא ישנה את החלטתו ויתמוך בהצעת ההחלטה, הוא יפסיק לקנות ממנו גומי. הלחץ עזר ונשיא ליבריה שינה את תמיכתו.

בסופו של דבר המאמצים נשאו פרי !