אמירים אביב לבגרות היסטוריה

מאפייני התקופה הראשונה:

א. מספר הלוחמים. המלחמה החלה כאשר לרשותו של כל צד עמדו כ-30,000 לוחמים, כך שמבחינה כמותית התקיים מצב של שוויון בין שני הצדדים. לעתים הצד הישראלי סבל ממיעוט של לוחמים בזירה מסוימת על שום ההחלטה לא לנטוש ולהגן על כל ישוב.

ב. איכות הלוחמים - יתרון שלנו. ללוחמים היהודים היה יתרון גדול על הלוחמים הפלסטינים. הצבא היה גוף צבאי סדיר לעומת העיסבא – 'הכנופיה' - יחידת הלוחמים הפלסטינית שלא הייתה מסודרת וממוסדת כמו יחידות 'ההגנה'. הלוחם הישראלי היה הרבה יותר משכיל והרבה יותר מחויב למטרת המאבק מהלוחם הפלסטיני.

ג. אחדות המטרה - יתרון שלנו. הישוב כולו היה מאוחד סביב המטרה של הקמת מדינה יהודית ורבים היו מוכנים להקריב קורבן גדול לשם כך.

ד. נשק ותחמושת - יתרון שלנו. הפלסטינים היו עניים יותר מהישוב היהודי, ורמות הארגון והיוזמה שלהם היו נמוכות. הישוב היהודי גייס כסף מיהודי ארה"ב ונקנו אלפי מקלעים ורובים, עשרות מיליוני כדורים, ו-25 מטוסים מצ'כיה, בעסקת הנשק המפורסמת.

מקרה דוגמא: שיירת ה - ל"ה:

הקשר ליסוד המארגן: בגוש עציון נלחמו המתיישבים היהודים על קיומם. שיירה עם 35 (ל"ה) לוחמים ניסו להביא ציוד חיוני לגוש ונפלו במהלך המשימה.

שיירת הל"ה - נשלחה לגוש עציון מחשש לחייהם של היהודים שנשארו בו ולקיומו של היישוב. המחלקה כללה סה"כ 40 לוחמים. למפקד המחלקה מונה דני מס, מפקד נועז שהיה המפקד הקודם של גוש עציון. המחלקה ניסתה להגיע לגוש מירושלים אולם היא נתקלה במכשולים שונים ושבה על עקבותיה. בלילה שלמחרת עלתה המחלקה מכיוון הרטוב לכיוון כפר עציון.

38 הלוחמים יצאו לדרכם ב- 23:00 (המחלקה קיבלה בסופו של דבר רק 38 כלי נשק ועל כן 2 נשארו ולא יצאו למשימה). לאחר כשעה של הליכה נקע אחד הלוחמים את רגלו ומפקד המבצע הטיל על שני לוחמים ללוות אותו חזרה להרטוב. בסביבות 6:00 בבוקר, התגלו הל"ה על ידי נשים ערביות מהכפר הערבי צוריף. אחרי התלבטות החליטו לשחרר את הנשים והנשים חזרו לכפרם והן שהזעיקו את הכוחות הלוחמים.

אם היו מצליחים הל"ה להתקדם עוד שני ק"מ נוספים, הם היו יוצאים מכלל סכנה. אולם הם כותרו על ידי כוחות עדיפים, טיפסו על 'גבעת הקרב', שם נפלו עד האחרון שבהם שנצפה עם אבן ביד. אחד מהערבים שהשתתף בקרב אמר: "מי שנגזר עליו למות - לו לפחות יזכה למות כשם שמתו גיבורי חיל אלו". 

סיכום התקופה הראשונה:

1. מדובר בחודשים הראשונים למלחמה. היישוב היהודי מותקף במקומות רבים בארץ על ידי כוחות ערבים לא מאורגנים. הבריטים עדיין שולטים בארץ, אך דואגים יותר להתארגנותם לפינוי ולשמירה על חיי השוטרים והחיילים שלהם מאשר להתנהלות תקינה של הארץ. בשלב הזה סבל הישוב מפגיעות קשות. כ-1,100 יהודים נהרגו בשלב הזה של הלחימה.

2. המאבק העיקרי מתנהל בדרכים, ביישובים מבודדים ובערים מעורבות. בתחילת התקופה ל'הגנה' עדיין אין תשובה הולמת להגעה ליישובים הללו, בעיקר לירושלים הנצורה. התשובה העיקרית להתקפות על כלי רכב יהודים בדרכים היא התארגנות בשיירות ומיגון של כלי הרכב. השיירות מותקפות ורבות מהן לא מגיעות ליעדיהן. רבים מוצאים את מותם בשיירות הללו שנקראו גם - שיירות המוות. על שיירות אלו נכתב השיר - "באב אל ואד" ואת שרידי המשאיות המשוריינות ניתן לראות כיום בדרך מתל אביב לירושלים.

3. מטרתם של ערביי הארץ הייתה לסכל את תכנית האו"ם להקמת מדינה יהודית, מתוך התנגדות עקרונית לרעיון חלוקת הארץ והקמת שתי מדינות. אופן הפעולה של הפלסטינים היה תקיפת ישובים יהודיים, שכונות יהודיות בערים מעורבות, תקיפת ישובים מבודדים ותשתיות ותקיפת השיירות שניסו לפרוץ את הדרך ליישובים המבודדים.

4.מטרתו של הישוב היהודי הייתה להוכיח את יכולתו להקים מדינה ולקיימה. אופן הפעולה בארבעת החודשים הראשונים היה - התגוננות. לאחר מכן מעבר להתקפה וליוזמה.

למרות הקשיים הגדולים של הישוב, העורף היהודי הצליח לעמוד באתגרי המלחמה הקשים. בקרב הערבים החלה העזיבה של הארץ. בהתחלה העזיבה הייתה מבוקרת ובהמשך הפכה למנוסה מבוהלת.