תקצירים: דפוסי השלטון הרומאי והמרד
דפוסי השלטון הרומאי בארץ ישראל
('מלך חסות' – הורדוס, הנציבים)
מאז כיבוש ארץ ישראל על ידי המצביא הרומאי פומפיוס בשנת 63 לפנה"ס ועד לפרוץ המרד הגדול בשנת 66 לספירה הפעילו הרומאים בארץ שיטות-שליטה שונות:
- שליטה באמצעות מלך- חסות: מלך יהודי המקבל את השלטון מהרומאים ושולט בחסותם.
היתרון, מבחינת הרומאים, בשיטה זו: למלך מקומי אמורה להיות לגיטימיות בעיני האוכלוסייה היהודית, בהיותו צאצא או קשור בקשרי-נישואים עם השושלת החשמונאית.
החיסרון, מבחינתם: אותו מלך מקומי עלול לפתח שאיפות לעצמאות מלאה. - שליטה ישירה, באמצעות נציב רומאי.
היתרון, מבחינת הרומאים, בשיטה זו: יש להם שליטה מלאה והדוקה על המתרחש בארץ.
החיסרון: הנציבים, בהיותם זרים וחסרי-רגישות להלכי-הרוח בקרב היהודים הנתונים לשלטונם, עלולים לדחוף את היהודים למרידה.
נראה שהשיקול הרומאי, בכל זמן נתון, באיזו שיטת-שליטה לנקוט היה תלוי בשאלה אם היה מועמד מתאים וזמין למלא את תפקיד מלך-החסות.
להלן סדר כרונולוגי של דפוסי-השלטון הרומאי:
- 63 לפנה"ס: כיבוש הארץ על ידי פומפיוס
- 40-63 לפנה"ס: הורקנוס ה-2 שולט בחסות הרומאים
- 4-40 לפנה"ס: הורדוס- מלך בחסות הרומאים
- 4 לפנה"ס- 6 לספירה: חלוקת הארץ בין בניו של הורדוס
- 6 -41 לספירה: תקופת הנציבים הראשונה- שלטון רומאי ישיר
- 41- 44 לספירה: אגריפס ה-1 – מלך בחסות הרומאים
- 44- 66 לספירה: תקופת הנציבים השנייה- שלטון רומאי ישיר