מחשבת ישראל קפ' א יא2- [577]

היסוד הראשון

לְהַאֲמִין מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ – וְהוּא: שֶׁיֵּשׁ שָׁם "נִמְצָא" שָׁלֵם בְּכָל דַּרְכֵי הַמְּצִיאוּת. הוּא עִלַּת מְצִיאוּת הַנִּמְצָאִים כֻּלָּם; בּוֹ קִיּוּם מְצִיאוּתָם וּמִמֶּנּוּ קִיּוּמָם. וְאַל יַעֲלֶה עַל הַלֵּב הֶעְדֵּר מְצִיאוּתוֹ, כִּי בְּהֶעְדֵּר מְצִיאוּתוֹ – נִתְבַּטְּלָה מְצִיאוּת כָּל הַנִּמְצָאִים וְלֹא נִשְׁאָר "נִמְצָא" שֶׁתִּתְקַיֵּם מְצִיאוּתוֹ. וְאִם נַעֲלֶה עַל לִבֵּנוּ הֶעְדֵּר הַנִּמְצָאִים כֻּלָּם זוּלָתוֹ – לֹא תִּתְבַּטֵּל מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֹא תִּגָּרַע.

והיסוד השני

יִחוּדוֹ ה' יִתְבָּרַךְ, כְּלוֹמַר: שֶׁנַּאֲמִין, שֶׁזֶּה שֶׁהוּא סִבַּת הַכֹּל – אֶחָד. וְאֵינוֹ כְּאֶחָד הַזּוּג, וְלֹא כְּאֶחָד הַמִּין, וְלֹא כָּאִישׁ הָאֶחָד הַמֻּרְכָּב שֶׁהוּא נֶחְלָק לַאֲחָדִים רַבִּים, וְלֹא אֶחָד כְּמוֹ הַגּוּף הַפָּשׁוּט הָאֶחָד בַּמִּנְיָן, שֶׁמְּקַבֵּל הַחִלּוּק וְהַפְּרֵדָה לְאֵין סוֹף. אֲבָל הוּא יִתְעַלֶּה – אֶחָד בְּאַחְדּוּת, שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ אַחְדּוּת בְּשׁוּם פָּנִים. וְזֶה הַיְּסוֹד הַשֵּׁנִי מוֹרֶה עָלָיו מַה שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יי אֱלֹהֵינוּ יי אֶחָד".

והיסוד השלישי

שְׁלִילַת הַגַּשְׁמוּת מִמֶּנּוּ, וְזֶה: שֶׁנַּאֲמִין כִּי הָאֶחָד הַזֶּה שֶׁזָּכַרְנוּ אֵינוֹ גּוּף וְלֹא כֹּחַ בַּגּוּף וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מְאֹרָעוֹת הַגּוּפִים.

והיסוד הרביעי

הַקְדָּמוֹת – וְהוּא שֶׁנַּאֲמִין כִּי זֶה הָאֶחָד הָאָמוּר הוּא קַדְמוֹן בְּהֶחְלֵט, וְכָל נִמְצָא זוּלָתוֹ בִּלְתִּי קַדְמוֹן בְּעֶרְכּוֹ אֵלָיו.

והיסוד החמישי

שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ, הוּא הָרָאוּי לְעָבְדוֹ וּלְגַדְּלוֹ, וּלְהוֹדִיעַ גְּדֻלָּתוֹ, וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹתָיו; וְלֹא יַעֲשׂוּ כָּזֶה לְמִי שֶׁהוּא תַּחְתָּיו בַּמְּצִיאוּת: מִן הַמַּלְאָכִים, וְהַכּוֹכָבִים, וְהַגַּלְגַּלִּים, וְהַיְּסוֹדוֹת וּמַה שֶׁהֻרְכַּב מֵהֶם – לְפִי שִׂכְלָם מֻטְבָּעִים עַל פְּעֻלָּתָם: אֵין מִשְׁפָּט וְלֹא בְּחִירָה לָהֶם – אֶלָּא לוֹ לְבַדּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכֵן אֵין רָאוּי לְעָבְדָם, כְּדֵי לִהְיוֹתָם אֶמְצָעִים לְקִרְבָה אֵלָיו – אֶלָּא אֵלָיו בִּלְבַד יִכּוֹנוּ הַמַּחְשָׁבוֹת וְיָנִיחוּ כָּל מַה שֶׁזּוּלָתוֹ. וְזֶה הַיְּסוֹד הַחֲמִישִׁי הוּא שֶׁהִזְהִיר עַל עֲבוֹדַת אֱלִילִים וְרֹב הַתּוֹרָה מֻזְהֶרֶת עָלָיו.

והיסוד הששי

הַנְּבוּאָה – וְהוּא: שֶׁיֵּדַע אָדָם, שֶׁזֶּה מִין הָאָדָם יִמְצָא בָּהֶם בַּעֲלֵי טְבָעִים מִמִּדּוֹת מְעֻלּוֹת וְזַכּוֹת מְאֹד וּשְׁלֵמוּת גְּדוֹלָה, וְנַפְשׁוֹתֵיהֶן נְכוֹנוֹת עַד שֶׁהֵן מְקַבְּלוֹת צוּרַת הַשֵּׂכֶל. אַחַר כֵּן יִדְבַּק אוֹתוֹ הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי "בַּשֵּׂכֶל הַפּוֹעֵל" וְנֶאֱצָל מִמֶּנּוּ עָלָיו אֲצִילוּת נִכְבָּדָה – וְאֵלֶּה הֵם הַנְּבִיאִים, וְזוֹ הִיא הַנְּבוּאָה, וְזֶהוּ עִנְיָנָהּ.

והיסוד השביעי

נְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהוּא: שֶׁנַּאֲמִין, כִּי הוּא אֲבִיהֶם שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ מִלְּפָנָיו וַאֲשֶׁר קָמוּ מֵאַחֲרָיו; כֻּלָּם הֵם תַּחְתָּיו בַּמַּעֲלָה. וְהוּא הָיָה הַנִּבְחָר מִכָּל מִין הָאָדָם אֲשֶׁר הִשִּׂיג מִיְּדִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מִכָּל מַה שֶׁהִשִּׂיג, אוֹ יַשִּׂיג שׁוּם אָדָם שֶׁנִּמְצָא, אוֹ שֶׁיִּמָּצֵא; וְכִי הוּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִגִּיעָה הִתְעַלּוּתוֹ מִן הָאֱנוֹשׁוּת עַד שֶׁהִשִּׂיג הַמַּעֲלָה הַמְּלָאכוּתִית וְנִכְלַל בְּמַעֲלַת הַמַּלְאָכִים. לֹא נִשְׁאַר מָסָךְ שֶׁלֹּא קְרָעוֹ וְנִכְנַס מִמֶּנּוּ. וְלֹא מְנָעוֹ מוֹנֵעַ גּוּפָנִי, וְלֹא נִתְעָרֵב לוֹ שׁוּם חִסָּרוֹן בֵּין רַב לִמְעַט. וְנִתְבַּטְּלוּ מִמֶּנּוּ הַכֹּחוֹת הַדִּמְיוֹנִיִּים וְהַחוּשִׁיִּים בְּהַשָּׂגוֹתָיו, וְנִבְהַל כֹּחוֹ הַמִּתְעוֹרֵר וְהַמִּשְׁתּוֹקֵק וְנִשְׁאַר שֵׂכֶל בִּלְבַד – וְעַל הָעִנְיָן הַזֶּה נֶאֱמַר עָלָיו: שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם ה' יִתְבָּרַךְ בְּלֹא אֶמְצָעִיּוּת מִן הַמַּלְאָכִים...

וְאֶחְזֹר לְכַוָּנַת זֶה הַיְּסוֹד הַשְּׁבִיעִי וְאָמַר, שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, נִבְדְּלָה מִנְּבוּאַת כָּל הַנְּבִיאִים בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים:

הָרִאשׁוֹן – כִּי אֵיזֶה נָבִיא שֶׁהָיָה לֹא דִּבֵּר בּוֹ ה' יִתְבָּרַךְ אֶלָּא עַל יְדֵי אֶמְצָעִי; וּמֹשֶׁה – בְּלֹא אֶמְצָעִי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר י"ב, ח' ).

וְהָעִנְיָן הַשֵּׁנִי – כִּי כָּל נָבִיא לֹא תָּבֹא לוֹ הַנְּבוּאָה אֶלָּא כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּמְּקוֹמוֹת: "בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה", "בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה" וְרַבִּים מֵעִנְיָן זֶה. אוֹ בַּיוֹם אַחַר שֶׁתִּפֹּל תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם בְּעִנְיָן שֶׁיִּתְבַּטְּלוּ מִמֶּנּוּ כָּל הַרְגָּשׁוֹתָיו, וְתִשָּׁאֵר מַחְשַׁבְתּוֹ פְּנוּיָה – כְּעִנְיַן חֲלוֹם; וְעִנְיָן זֶה נִקְרָא: "מַחֲזֶה" וּ"מַרְאֶה", וְעָלָיו נֶאֱמַר: "בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים". וּמֹשֶׁה – יָבֹא אֵלָיו הַדִּבּוּר בַּיּוֹם, וְהוּא עוֹמֵד בֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים, כְּמוֹ שֶׁיִּעֲדוֹ ה' יִתְבָּרַךְ:"וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת" (שמות כ"ה, כ"ב). וְאָמַר, יִתְעַלֶּה: "אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ... לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה... פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר י"ב, ו'-ז'-ח').

וְהָעִנְיָן הַשְּׁלִישִׁי – כִּי הַנָּבִיא כְּשֶׁתָּבֹא אֵלָיו הַנְּבוּאָה – וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא בַּ"מַּרְאֶה" וְעַל יְדֵי מַלְאָךְ – יֵחָלְשׁוּ כֹּחוֹתָיו וְיִתְקַלְקֵל בִּנְיָנוֹ וְיַגִּיעַ לוֹ מוֹרָא גָּדוֹל מְאֹד, כִּמְעַט שֶׁתֵּצֵא רוּחוֹ מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַר בְּדָנִיֵּאל. כְּשֶׁדִּבֵּר גַּבְרִיאֵל עִמּוֹ בַּמַּרְאֶה אָמַר: "וְלֹא נִשְׁאַר בִּי כֹּחַ וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ" (דניאל י', ח'); וְאוֹמֵר: "וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם עַל פָּנַי וּפָנַי אָרְצָה" (שם, ט'); וְאוֹמֵר: ב"ַּמַּרְאָה נֶהֶפְכוּ צִירַי עָלַי" (שם, ט"ז) – וּמֹשֶׁה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לֹא הָיָה כֵּן. אֲבָל יָבוֹא אֵלָיו הַדִּבּוּר, וְלֹא יַשִּׂיגֵהוּ רֶתֶת וּרְעָדָה בְּשׁוּם פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ" (שמות ל"ג, י"א), כְּלוֹמַר: כְּמוֹ שֶׁלֹּא יֶאֱרַע לָאָדָם חֲרָדָה מִדִּבּוּר חֲבֵרוֹ, כֵּן הָיָה הוּא מֹשֶׁה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: לֹא הָיָה חָרֵד מִן הַדִּבּוּר, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא הָיָה פָּנִים בְּפָנִים – וְזֶה לְחַזֵּק דְּבֵקוּתוֹ בַּשֵּׂכֶל, כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ.

וְהָעִנְיָן הָרְבִיעִי - כִּי כָּל הַנְּבִיאִים לֹא תָּנוּחַ עֲלֵיהֶם רוּחַ הַנְּבוּאָה בִּרְצוֹנָם, אֶלָּא בִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ; שֶׁהֲרֵי יַעֲמֹד הַנָּבִיא יָמִים אוֹ שָׁנִים – וְלֹא תָּבֹא לוֹ הַנְּבוּאָה. וִיבַקֵּשׁ מִן הַבּוֹרֵא שֶׁיּוֹדִיעַ לוֹ דָּבָר בִּנְבוּאָה וְיַעֲמֹד, עַד שֶׁיְּנַבֵּא אוֹתוֹ אַחַר יָמִים, אוֹ אַחַר חֳדָשִׁים; אוֹ שֶׁלֹּא יוֹדִיעוֹ בְּשׁוּם פָּנִים. וּכְבָר הָיוּ מֵהֶם כִּתּוֹת שֶׁהָיוּ מְכִינִין עַצְמָם וּמְזַכְּכִים מַחְשְׁבוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אֱלִישָׁע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן" (מלכים ב' ג', ט"ו) וּבָאָה לוֹ הַנְּבוּאָה. וְאֵינוֹ מִן הַהֶכְרֵחִי שֶׁיְּנַבֵּא בָּעֵת שֶׁיִּכּוֹן לְזֶה. – וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה אוֹמֵר: עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְּצַוֶּה ה' לָכֶם (במדבר ט', ח'). וְנֶאֱמַר: "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶש"ׁ (ויקרא ט"ז, ב'). – אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "אַהֲרֹן בְּ"בַּל יָבֹא", וְאֵין מֹשֶׁה בְּ"בַּל יָבֹא".

והיסוד השמיני

הֱיוֹת הַתּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם,  וְהוּא: שֶׁנַּאֲמִין, כִּי כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַמְּצוּיָה בְּיָדֵינוּ עַתָּה, הִיא הַנְּתוּנָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם – שֶׁהִיא כֻּלָּהּ מִפִּי הַגְּבוּרָה, כְּלוֹמַר: שֶׁהִגִּיעָה אֵלָיו כֻּלָּהּ מֵאֵת ה' יִתְבָּרַךְ, בְּעִנְיָן שֶׁנִּקְרָא עַל דֶּרֶךְ הַשְׁאָלָה: "דִּבּוּר". וְאֵין יָדוּעַ הֵיאַךְ הִגִּיעָה – אֶלָּא הוּא מֹשֶׁה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהִגִּיעַ לוֹ; וְכִי הוּא הָיָה כְּמוֹ סוֹפֵר שֶׁקּוֹרְאִין לוֹ וְהוּא כּוֹתֵב כָּל מְאֹרָעוֹת הַיָּמִים, הַסִּפּוּרִים וְהַמִּצְווֹת, וּלְפִיכָךְ נִקְרָא: "מְחוֹקֵק"...

וְזֶה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים הַיּוֹם: מִתַּבְנִית הַסֻּכָּה, וְלוּלָב, וְשׁוֹפָר, וְצִיצִית, וּתְפִלִּין וְזוּלָתָם – הוּא בְּעַצְמוֹ הַתַּבְנִית אֲשֶׁר אָמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה, וְהוּא אָמַר לָנוּ; וְהוּא הַמַּגִּיעַ שְׁלִיחוּת – נֶאֱמָן בִּשְׁלִיחוּתוֹ. וְהַמַּאֲמָר הַמּוֹרֶה עַל הַיְּסוֹד הַשְּׁמִינִי הַזֶּה, הוּא מַה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: "בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה, כִּי לֹא מִלִּבִּי" (במדבר ט"ז, כ"ח).

והיסוד התשיעי

הַהֶעְתֵּק – וְהוּא: כִּי תּוֹרַת מֹשֶׁה זֹאת מָעֳתֶקֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, לֹא מִזּוּלָתוֹ. וְעָלֶיהָ אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנָּה אֵין לִגְרֹעַ; לֹא בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְלֹא בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִּגְרַע מִמֶּנּוּ" (דברים י"ג, א').

והיסוד העשירי

כִּי הוּא יִתְעַלֶּה יוֹדֵעַ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם וְאֵינוֹ מַעֲלִים עֵינוֹ מֵהֶם. לֹא כְּדַעַת מִי שֶׁאָמַר: "עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ", אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "גְּדל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם" (ירמיה ל"ב, י"ט).

 

והיסוד האחד עשר

כִּי הוּא יִתְעַלֶּה נוֹתֵן שָׂכָר לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה מִצְווֹת הַתּוֹרָה, וְיַעֲנִישׁ לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל אַזְהָרוֹתֶיהָ; וְכִי הַשָּׂכָר הַיּוֹתֵר גָּדוֹל – הָעוֹלָם הַבָּא, וְהָעֹנֶשׁ הַיּוֹתֵר חָזָק – הַכָּרֵת. וּכְבָר אָמַרְנוּ בְּזֶה הָעִנְיָן מַה שֶׁיַּסְפִּיק.

והיסוד השנים עשר

יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ – וְהוּא: לְהַאֲמִין וּלְאַמֵּת שֶׁיָּבוֹא, וְלֹא יַחְשֹׁב שֶׁיִּתְאַחֵר. "אִם יִתְמַהְמֵהַּ – חַכֵּה לוֹ". וְלֹא יָשִׂים לוֹ זְמַן, וְלֹא יַעֲשֶׂה לוֹ סְבָרוֹת בַּמִּקְרָאוֹת לְהוֹצִיא זְמַן בִּיאָתוֹ. וְהַחֲכָמִים אוֹמְרִים: "תִּפַּח רוּחָן שֶׁל מְחַשְּׁבֵי קִצִּין". וְשֶׁיַּאֲמִין בּוֹ, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִתְרוֹן, וּמַעֲלָה, וְכָבוֹד עַל כָּל הַמְּלָכִים שֶׁהָיוּ מֵעוֹלָם; וּלְגַדְּלוֹ וּלְאָהֳבוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל בִּשְׁבִילוֹ, כְּפִי מַה שֶׁנִּבְּאוּ עָלָיו כָּל הַנְּבִיאִים מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַד מַלְאָכִי, עָלָיו הַשָּׁלוֹם...

והיסוד השלשה עשר

תְּחִיַּת הַמֵּתִים – וּכְבָר בֵּאַרְנוּהָ. וְכַאֲשֶׁר יַאֲמִין הָאָדָם אֵלֶּה הַיְּסוֹדוֹת כֻּלָּם, וְנִתְבָּרְרָה אֱמוּנָתוֹ בָּהֶם – הוּא נִכְנָס בִּכְלָל יִשְׂרָאֵל, וּמִצְוָה לְאָהֳבוֹ וּלְרַחֵם עָלָיו וְלִנְהֹג עִמּוֹ בְּכָל מַה שֶׁצִּוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִישׁ לַחֲבֵרוֹ מִן הָאַהֲבָה וְהָאַחֲוָה. וַאֲפִלּוּ עָשָׂה מַה שֶׁיָּכוֹל מִן הָעֲבֵרוֹת מֵחֲמַת הַתַּאֲוָה וְהִתְגַּבְּרוּת הַטֶּבַע הַגָּרוּעַ – הוּא נֶעֱנָשׁ כְּפִי חֲטָאָיו, אֲבָל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל לָאָדָם יְסוֹד מֵאֵלֶּה הַיְּסוֹדוֹת – הֲרֵי יָצָא מִן הַכְּלָל וְכָפַר בָּעִקָּר, וְנִקְרָא: "מִין" וְ"אֶפִּיקוֹרוֹס" וְ"קוֹצֵץ בַּנְּטִיעוֹת", וּמִצְוָה לְשָׂנְאוֹ וּלְאַבְּדוֹ. וְעָלָיו נֶאֱמַר: הֲלוֹא מְשַׂנְּאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא (תהלים קל"ט, כ"א).